פסק דינו של בית המשפט העליון בתביעה הייצוגית נגד תנובה בנושא הסיליקון בחלב העמיד, קובע (יום א', 4.12.11) שורה של הלכות שוודאי ינחו מעתה ואילך את בתי המשפט בטיפולם בתביעות ייצוגיות. יש לזכור, שזוהי התביעה הייצוגית היחידה שהוכרעה בידי בית המשפט ולא הסתיימה בפשרה, וכאשר מצרפים לכך את העובדה שמדובר בתקדים של העליון - חשיבותו עולה בהרבה על המקרה הספציפי.
על מטרתה של התביעה הייצוגית כמכשיר צרכני אומרת השופטת
אסתר חיות, כי "יש בכוחה של תובענה ייצוגית להתגבר על פערי הכוחות המובנים בין העוסקים - בעלי היתרון הכלכלי לבין הצרכנים, וכן על חוסר הכדאיות הטמון פעמים רבות בהגשת תביעה על-ידי צרכן בודד נוכח הנזקים הקטנים יחסית הנגרמים לו".
משוכת נזק נמוכה יותר
קביעה חשובה במיוחד עוסקת בנזק שבגינו ניתן להגיש תביעה ייצוגית. על התובע להוכיח נזק, אך המשוכה שעליו לעבור תהיה נמוכה מזו שבתביעה אישית. דיני התביעה הייצוגית ייחודיים לתחום זה, "אשר בו מתעוררים לא אחת קשיים מעשיים באיתור חברי הקבוצה ובמתן פיצוי לכל אחד מחבריה וכן קשיים בהוכחת הקשר הסיבתי ובהוכחת הנזק שנגרם לכל אחד מחברי הקבוצה.
"עוד ייתכנו מקרים שבהם אילו הגיש תובע בודד תביעה כספית בגין עוולה צרכנית, הייתה תביעתו נדחית בשל זניחות הסעד שהוא בבחינת זוטי דברים ואינו מצדיק פיצוי על-פי דין הנזיקין הכללי. לעומת זאת, ככל שמדובר בעוולה צרכנית אשר התבצעה כלפי קבוצה שלימה של צרכנים ולא רק כלפי אותו תובע בודד, יידרש בית המשפט להשקיף באופן שונה על הסעד הנתבע בשם הקבוצה במסגרת תובענה ייצוגית. במקרה כזה יידרש בית המשפט לבחון את התובענה הייצוגית ואת הסעד שנתבקש בה, תוך שהוא מביא בחשבון את העקרונות שביסוד הליך ייחודי זה אשר נועד, בין היתר, ליתן מענה לאכיפת-חסר במקרים שבהם הסעד בתביעה האינדיבידואלית הוא סעד זניח".
חיות עוסקת גם בשאלת הפיצוי על פגיעה באוטונומיה, שהיא העילה בגינה נפסק הפיצוי שתשלם תנובה: "ההכרה בראש הנזק של פגיעה באוטונומיה אינה מצטמצמת ולא ראוי לה כי תצטמצם למקרים של רשלנות רפואית או לפגיעה באוטונומיה של הגוף בלבד. העקרונות שביסוד ההכרה בראש נזק זה והזכות החוקתית שעליהן נועדה הכרה זו להגן, מצדיקים במקרים מתאימים מתן פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה גם בהתקיים עוולות אחרות כגון העוולה הצרכנית בענייננו".
קשר סיבתי קבוצתי
חיות מציגה קנה-מידה ייחודי נוסף לתביעות ייצוגיות: קשר סיבתי קבוצתי. קשר כזה "ניתן לבסס על ההנחה כי חברי הקבוצה ולמצער מרביתם, היו משיבים בשלילה אילו נשאלו מראש האם בדעתם לצרוך חלב שתנובה הוסיפה בו, בניגוד לתקן המחייב, תוסף מלאכותי אשר טיבו אינו ידוע להם כדי להתגבר על בעיה של הקצפת יתר". בכך, אומרת חיות, ניתן להתגבר על המכשול שבאי-הוכחת פגיעה אינדיבידואלית באוטונומיה.
היא מוסיפה ומרחיבה: "למצער ככל שהדבר נוגע לתובענות ייצוגיות, מותר אף להניח כנקודת מוצא לצורך הערכת הנזק הלא-ממוני שנגרם למי שפגעו כך באוטונומיה שלהם, כי כתוצאה מאותה פגיעה הם חשים רגשות של כעס, תסכול ועלבון (בעוצמה כזו או אחרת על-פי הנסיבות הקונקרטיות של המקרה). רגשות אלה שנגרמו כתוצאה מהתנהגות המזיק מצדיקים פיצוי בגין נזק לא ממוני.
"אולם אין מדובר בחזקה חלוטה לפיה התעוררו אצל הנפגע רגשות כאלה [כעס, תסכול וכדומה] בכל מקרה שבו התרחשה פגיעה באוטונומיה. לכן באותם המקרים אשר בהם יעלה בידי המזיק להוכיח כי אף שבהתנהגותו שלל מן התובע או מחברי הקבוצה את כוח הבחירה, נותרו אלה שווי נפש ואדישים לכך, כי אז ניתן לקבוע שהם אינם זכאים לפיצוי בגין ראש נזק זה משום שלאמיתו של דבר ואף שכוח הבחירה נשלל מהם, לא נגרם להם כתוצאה מכך נזק לא ממוני".
חיות מעירה בקצרה, כי אף ש"אין מניעה עקרונית לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני במסגרת תובענה ייצוגית, ייתכנו מקרים אשר בהם הקושי בקביעת שיעור הנזק יצדיק שלא לאשר את הגשתה של תובענה כייצוגית או את דחייתה לגופה".
בלי קשר בין הנזק לפיצוי
לגבי קביעת הפיצוי בתביעות ייצוגיות אומרת חיות, כי ראוי לסטות בהן מעיקרון התאימוּת בין הנזק לבין הפיצוי. בתביעות אלו, ובעיקר בצרכניות שבהן, "האינטרס הדומיננטי מבין האינטרסים העומדים ביסוד ההליך והתכלית העיקרית שאותה אנו שואפים להגשים, מתמקדים בהשגת הרתעה יעילה ואפקטיבית מפני הפרת החוק וזכויות הצרכנים על-ידי העוסק. שאם לא כן, עיצאו נשכרים מזיקים שהם גופים גדולים הנותנים שירותים למספר עצום של לקוחות, ועל כן מפזרים את הנזק על פני מספר גדול של ניזוקים שזהותם לא ידועה, והרווחים שהפיקו כתוצאה מן העוולה שביצעו, יוותרו בידיהם. הטבת נזקו של הניזוק האינדיבידואלי לעומת זאת הוא אינטרס דומיננטי פחות בתובענות ייצוגיות מסוג זה, בהינתן העובדה כי בדרך כלל הנזק הנגרם לצרכן הבודד בהקשר זה הוא מינורי יחסית.
"...יחד עם זאת, אל לנו לשכוח אינטרס נוסף שבא אף הוא במניין האינטרסים אליהם יש לחתור בהליך התובענה הייצוגית, והוא הגינות כלפי הנתבע ושמירה על זכויותיו המהותיות והדיוניות. מנקודת מבט זו וככל שבסעד כספי עסקינן, עלינו להקפיד על כך שהריכוך וההגמשה של כללי הדין אשר עוגנו בחוק תובענות ייצוגיות, לא יובילו לתוצאה שעל פיה הסכום הכולל של החיוב אשר יוטל על המזיק יחרוג מסכום הנזק שנגרם על ידו".
עוד אומרת חיות, כי אומנם המחוקק התיר במפורש להעניק פיצוי קבוצתי או ציבורי במסגרת תביעה ייצוגית, במקרים בהם לא ניתן לפצות את חברי הקבוצה, אך "ראוי לנסות ככל שהדבר ניתן לעצב את מנגנון חלוקת הפיצוי הקולקטיבי באופן המקיים ולו זיקה מסוימת בין קבוצת המפוצים לקבוצת הניזוקים".
לבסוף עומדת חיות על הקריטריונים לפיהם ייקבעו גמול התובע ושכרו של בא-כוחו: הצורך לתמרץ הגשת תובענות ייצוגיות - תוך מניעת תמרוץ יתר העלול לעודד הגשת תביעות סרק או תובענות מנופחות; יחס הולם בין שכר הטרחה למאמץ שהושקע בתובענה ולתועלת שהניבה; יצירת תמריץ חיובי לניהול התובענה ביעילות ובהגינות; והשאלה האם על-מנת לזכות בסעד היה צורך בהגשת התובענה הייצוגית.
