מנכ"ל חברת החשמל לשעבר, עמוס לסקר, פסל את מועמדותו של עובד בחברה לתפקיד ניהולי רק בשל פעילותו בארגון העובדים. הליך המכרז לתפקיד היה רצוף בכשלים, סילופים והסתרת עובדות, והכל - במטרה להכשיל את אותו מועמד. כך קבע (19.12.11) בית הדין האזורי לעבודה בחיפה.
מוני קובל, מבכירי ועד המהנדסים במחוז הצפוני של החברה, התמודד מול אלי קיסליוק על תפקיד מנהל מחלקת תכנון אזרחי לתחנות משנה וטורבינות גז. ועדת המכרזים לא הצליחה להגיע להכרעה בין השניים והעבירה אותה לידי לסקר, אשר במרס 2010 בחר בקיסליוק. הלה ערער על ההחלטה, השופטת מיכל נעים-דיבנר ביטלה אותה ומתחה ביקורת חריפה על התנהלות המכרז.
בפסק דין ארוך, מונה נעים-דיבנר שורה של פגמים שנפלו בהליך. כך למשל התברר, כי הממונה הישיר על שני המועמדים, ד"ר מוריס פרנסיס, חיווה במפורש את דעתו בעד קובל ונגד קיסליוק. הדברים נאמרו למנהל אגף התכנון ההנדסי, יצחק בלמס, אשר עמד בראש ועדת המכרזים, אך הוא התעלם מהם ולא הביאם לידיעת יתר חברי הוועדה. לדבריה, בלמס עשה זאת "במטרה למנוע מקובל נקודת זכות משמעותית בהליך הבחירה".
שינוי של 180 מעלות
עוד התברר, כי במבחני ההתאמה קיבל קיסליוק ציון של 5 בלבד ולמרות זאת מונה לתפקיד, על-אף שבחברה לא מקובל למנות את מי שמקבל ציון הנמוך מ-6. בלמס מצא פגם בכך שקובל הקדיש זמן רב לפעילותו בארגון העובדים וטען שהדבר פגע בנסיונו הניהולי, אך לא איפשר לו להגיב על טענה זו. בית הדין קבע, כי בלמס סבר שפעילותו הארגונית של קובל פוסלת אותו מלקבל את התפקיד עליו התמודד. כמו-כן, החליט בלמס לתת משקל להליך משמעתי שהתנהל נגד קובל עשר שנים קודם לכן, למרות שנסגר בשלב מוקדם.
נעים-דיבנר גם עומדת על כך שבלמס הסתיר מחברי ועדת המכרזים חוות דעת שליליות שניתנו לקיסליוק, לצד ציונים גבוהים שקיבל, בקורס למנהלי פרויקטים בכירים שערכה החברה. היא מציינת, כי באותן חוות דעת הובעה דעה נגד נוקשותו וביקורתיותו של קיסליוק, אך למרות זאת טען בלמס שמדובר באדם נוח לבריות - בעוד שכאשר הועלו טענות דומות נגד קובל, טרח בלמס להביאן בפני חברי הוועדה.
עוד מצביעה נעים-דיבנר על כך שנציג נוסף של ההנהלה בוועדה, אבנר אבן-עזרא, תמך תחילה בפה מלא במועמדותו של קובל ולאחר מכן שינה לפתע את עמדתו ב-180 מעלות. הוא עשה זאת בהתייחסו לרמה המקצועית של שני המועמדים, למרות שקודם לכן אמר במפורש שאין ברשותו הידע הדרוש כדי להתייחס לסוגייה זו. לסיום נקודה זו אומר בית הדין, כי דיונים משמעותיים ביותר התנהלו בין חברי הוועדה. בצורה בלתי פורמלית ובלתי מתועדת.
"מחפש את הפגמים"
מכאן עובר בית הדין לניתוח החלטתו של לסקר ומוצא שגם היא פגומה מיסודה. לסקר נימק אותה בגורם אחד ויחיד: יתרונו של קיסליוק בתחום הניסיון הניהולי. נעים-דיבנר מציינת, כי המידע היחיד שעמד בפני לסקר בנקודה זו היו דבריהם של המועמדים עצמם והוא לא טרח לעשות בדיקות נוספות. הוא גם התעלם מחוות דעתו הברורה של פרנסיס, שכאמור תמך בקובל, וטען ש"משקלה שואף לאפס" - טענה שבית הדין דוחה מכל וכל. לדעת נעים-דיבנר, לסקר כעס על פרנסיס מסיבה כלשהי ולכן התעלם מחוות דעתו, דבר שהיווה שגיאה מהותית.
עוד אומרת נעים-דיבנר, כי לסקר כלל לא הסביר כיצד בדק את הניסיון הניהולי, אלא החליט לפתע להעניק משקל מכריע לגורם שקודם לכן קיבל משקל נמוך ביותר על-פי תנאי המכרז. לדבריה, קו הפעולה של לסקר המשיך את זה של ועדת המכרזים: "מחפש את הפגמים בקובל ואת יתרונות המועמד שכנגד, במטרה שלא ליתן ליתרונותיו של קובל להכריע לטובתו". היא קובעת, כי על הבחירה השפיעה בצורה מכרעת פעילותו של קובל בארגון העובדים. "לכל אורך הדרך, בכל צומת בו החזיק קובל ביתרון על פני קיסיליוק, מצאה ההנהלה את הדרך להקטין אותו או להפוך אותו לבלתי מספיק לצורך זכייתו של קובל במכרז", קובע בית הדין.
נעים-דיבנר מוסיפה וקובעת: "אפליית עובד בקידומו לעבודה על-רקע חברותו בוועד העובדים, אינה פגיעה המתמקדת אך ורק בזכותו של העובד לקידום ולמימוש עצמי, אלא אף פגיעה בכלל העובדים במקום העבודה, נוכח הפגיעה בחופש ההתארגנות שלהם". היא הורתה למנכ"ל הנוכחי, אלי גליקמן, למנות תוך 14 יום ועדת מכרזים חדשה, בה לא יהיו חברים נציגי ההנהלה שפעילותם הייתה לקויה, ואשר תבחר בין קובל לבין קיסליוק.
