מתח וזלזול במשפט עלולים לפגוע בעשיית הצדק

עו"ד אורנה לין, מנציגות הלשכה בוועדה, הגדירה כך את מטרת עבודתה: "יום קשה בבית המשפט הוא שאתה חוזר למשרד, מרגיש כאילו הכניסו אותך למכונת הכביסה ולחצו על כפתור הסחיטה, ולוקח לך שעות להיפטר מהמתח והעצבים. בוועדה עמדנו על הסיבות לכך, והן לא מרובות. אנחנו יכולים לעשות את החיים הרבה יותר קלים אם נעמוד על כללי הדיון".

גם לין סיפרה מנסיונה: "לפני כמה ימים הייתי בבית הדין הארצי לעבודה [בנושא המגה-שביתה], היו שבעה שופטים ולוקח להם זמן לצאת. הם עדיין באולם, וכבר כל האולם כמרקחה ומסדרים את הדברים ומפנים את הגב לשופטים". לדברי לין, "הדברים הקטנים והלא-חשובים הם הממררים את חיינו: הודעות שמשום מה לא מגיעות לצד השני, ביטול דיונים בלי להודיע לצד השני, עורכי דין שלוקחים תיקים רבים שגורמים להם לאחר לדיונים". היא סיכמה באומרה, כי "קשה לתאר עד כמה אפשר לעשות את החיים טובים יותר באמצעים הפשוטים ביותר".

ד"ר לימור זר-גוטמון מהמסלול האקדמי המכללה למינהל, העומדת בראש המרכז לאתיקה המשותף לכל הפקולטות למשפטים, התייחסה ליישום הדוח והציעה שלא לפזר את ועדת שטרסברג-כהן אלא להותיר אותה כגוף שיפקח על הטמעת המלצותיה. לדבריה, השינוי חייב להיות תרבותי, משום שעורכי דין המדברים באולם בצורה בוטה, עושים זאת כי כך הם רגילים בחיי היום-יום.

"אפשר היה לרוץ ישר לדרך המשפטית, שממנה החברה הישראלית סובלת, ולקבוע שעורכי דין יועמדו לדין משמעתי וכדומה, אבל הוועדה בחרה בדרך של האתיקה שהיא שפת החינוך", הוסיפה. זר-גוטמן הבטיחה שהמרכז לאתיקה יבנה תוכנית להטמעת הדוח, אשר תהפוך לשיעור חובה בפקולטות למשפטים, וקראה ללשכה ולמכון להשתלמות שופטים לייחד לנושא הרצאות קבועות בכל השתלמות שלהן. "כמו שנשיא מדבר עם שופט על פיגורים בפסק הדין, שידבר איתו על הפרות של הקוד האתי", הציעה זר-גוטמן.