משרד האוצר התעשת. לקח לו שבוע-שבועיים כדי להתאושש מהתמונה העגומה שעולה מנתוני האבטלה האחרונים, שקפצו לסביבות ה-7% בעקבות שינוי השיטה - שיטה שאיש לא מצליח להבין אותה או להסבירה לציבור בשפת אנוש, כולל מר כלכלה הנגיד סטנלי פישר. ביום ב' השבוע עשה האוצר את מה שהוא עושה הכי טוב: מניפולציה במספרים כדי לפאר את פועלו ולשטוף את מוחו של הציבור. בהודעה לעיתונות ששיגר דובר המשרד תחת הכותרת "שיא במספר מקומות העבודה שיוצרו בחודש מארס - 44,300", נכתב כהאי לישנא:

"שר האוצר, ד"ר יובל שטייניץ, הציג היום בישיבת הממשלה נתונים אודות הגידול במספר המשרות הפנויות במשק. בשנתיים האחרונות יוצרו במשק למעלה מ-100 אלף משרות חדשות בשנה, גבוה מהגידול במספר המשתתפים בכוח העבודה (האוכלוסיה העובדת או מחפשת עבודה) ובסך הכול כ-270,000 משרות בשלוש השנים האחרונות (מאי 2009, מועד תחילת הנתונים הזמינים). בחודש מארס 2012 נרשם שיא של 44,300 במספר המשרות החדשות שנוצרו.

"אגף כלכלה ומחקר במשרד האוצר ביצע השוואה חודשית בהתאם לנתונים של מספר המועסקים על-פי סקר כוח אדם רבעוני מנתוני הלמ"ס. החישוב מראה כי יצירת המשרות בחודש מארס הייתה הגבוהה ביותר מאז שנת 2009 (מועד תחילת הנתונים הזמינים). מצורף תרשים מס' 1, שבו מוצגות המגמות ביצירת משרות במשק הישראלי בשנים האחרונות".

עזבו את השפה המסורבלת ואת המונחים הכלכליים שנהירים רק ליודעי ח"ן - המסר של האוצר ברור: שוק התעסוקה במצב נהדר, מייצר משרות בקצב שיא והציבור לא צריך להתרגש מהקפיצה בשיעורי האבטלה.

במקום הודעה אניגמתית לציבור, שנהירה רק לחבורה מצומצמת של כלכלנים, החלטנו להציע הודעה אלטרנטיבית לציבור, קצת יותר ברורה, תחת הכותרת: "כך אנחנו משחקים במספרי האבטלה".

"אזרחים יקרים, עובדים נפלאים,

"משרד האוצר קיבל בתדהמה את נתוני האבטלה האחרונים שנושקים ל-7%. אחרי שהתפארנו שוב ושוב בחודשים האחרונים בנתוני האבטלה הנמוכים, טפחנו לעצמנו על השכם, התגאינו בכך שמדובר בשיעורי האבטלה הנמוכים ביותר בעשרות השנים האחרונות, ובאחד השיעורים הנמוכים בכל היקום, אירעה תקלה מצערת. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה החליטה לשנות את שיטת המדידה ו... אופס, המספרים התערבבו מחדש, התבשלו מחדש, והתוצאה של המאסטר שף לנתוני האבטלה הייתה כזו שלא פיללנו לה.

"אין בעיה, הזמנו קורס בישול נוסף במספרים אצל המאסטרים, והרי התוצאה לפניכם: שיא ביצירת מקומות העבודה במשק. מבולבלים? לא מאמינים למספרים? מה יש להגיד, אתם צודקים. ננסה להסביר בפשטות: סטטיסטיקה היא מקצוע שלעתים דומה לבישול ולתוכנית "מאסטר שף" החביבה עליכם: במקום פלפל, שום, עשבי תיבול וכדומה, ששינויים במינון שלהם משנים באופן משמעותי את הטעם, כך גם עם מספרים, שיטות, הגדרות ומשקלות: משנים הרכבים כדי להוציא מספרים שנוחים למבשל.

"במהלך התוכנית 'מאסטר שף לנתוני האבטלה' לא מספרים לכם ששיעור ההשתתפות בכוח העבודה במדינת ישראל, שממנו נגזר שיעור האבטלה, נמוך באופן משמעותי ממדינות המערב, ולכן, בפועל, שיעורי האבטלה גבוהים בהרבה מהנתונים הרשמיים. לא מספרים לכם על הגידול המשמעותי בשיעור המועסקים במשרה חלקית בישראל וגם לא על שיעור עובדי הקבלן בכל המשק בכלל ובסקטור הציבורי בפרט.

"וגרוע מכול: לא מספרים לכם על איכות התעסוקה בישראל, על זכויות עובדים שהולכות ונשחקות, על רמת השכר הריאלי שהולכת ונשחקת, על ביטחון תעסוקתי שהולך ונפגע ועל תנאי העסקה נצלניים ופוגעניים. לא מספרים לכם שמחצית מהשכירים במשק לא מגיעים כלל לסף המס, וגם לא מספרים לכם ש-44% מהעובדים בגופים הציבוריים משתכרים כ-5,000 שקל ברוטו בממוצע בלבד, שעובדי הרווחה והסעד משתכרים בממוצע כ-3,800 שקל בלבד.

"במקום זאת, אנחנו במשרד האוצר עסוקים בצורה אובססיבית בתעמולה זולה נגד כל צורה של עבודה מאורגנת ונגד קבוצה מצומצמת יחסית של עובדים בנמלים ובחברת החשמל שמרוויחים קצת יותר מדי. עד כדי כך, שהפכנו אותם באמצעות ידידינו בעיתונות לאשמים גם ביוקר המחיה.

"זו האמנות שלנו במשרד האוצר: להסיט את תשומת הלב מהדברים החשובים באמת, מהחלוקה הלא הוגנת של עוגת הכנסות במשק, מסדרי העדיפויות המעוותים בתקציב ומהתמונה העגומה המצטיירת משוק העבודה הישראלי - שוק של עבדים מודרנים, שאפשר לשטות בהם באמצעות להטוטים סטטיסטיים".

המכתב הווירטואלי הזה רק בא להמחיש דבר פשוט: הפער בין הנתונים הרשמיים, הסטטיסטיים, למציאות בשטח רחוק מאוד, מטריד מאוד, עד כדי פקפוק במה שמשווקים לנו: זה נכון לשיעורי האבטלה ונכון גם לפערים הלא ממש מובנים או מוסברים בין מדדי האינפלציה למדדי ההוצאה כפי שכל צרכן מרגיש בכיסו.

שורת המושגים שהמציאו המנהלים

השבוע למדנו שני דברים על היחסים שבין מנהלים לעובדים. האחד טריוויאלי ולא מפתיע, האחר מרענן ומעורר תקווה. בראשון למדנו שוב שיש שורה של מושגים שהומצאו לטובת המנהלים - חבורה מצומצמת ומורמת מעם - רק כדי להעשיר את כיסיהם. בין המושגים המשעשעים הללו אפשר למצוא "תשלום עבור תקופת צינון ואי-תחרות", "פיצויים של 200%", "מצנח זהב" או "חוזה ייעוץ" נדיב אחרי הפרישה.

מי שהמציא את כל המושגים הללו הוא כמובן לא אחר מאשר המועדון הסגור והאקסקלוסיבי של המנהלים עצמם, שכל המושגים הללו משרתים רק את חשבון הבנק שלהם. אחרי שהם פרשו, התפטרו, פוטרו, מיצו את עצמם, יצאו לדרך חדשה או פתאום רוצים לבלות יותר עם המשפחה, המנהלים צריכים עוד בוכטה, מעבר לתגמולים ולבונוסים השוטפים, כנראה כדי לפצות אותם על עוגמת הנפש והייסורים הכרוכים מפרידה ממוקד הכוח.

ההסברים לחלוקת השלל הזו כמובן מגוחכים ומופרכים: "זה סטנדרטי", "זה מקובל" ו"אלו תנאי פרישה סבירים" - תירוצים שבאים להצדיק את הילולת השכר, המיליונים שזורמים והדירקטוריונים שמאשרים את מסיבות הפרידה

בלי להניד עפעף ובלי לבדוק מה עומד מאחורי הרמת היד האוטומטית שלהם לאישור. לא עומד מאחוריהם דבר - רק תאוות בצע ותחושה שהכול מגיע להם.

הדבר השני, היותר חשוב, הוא הסכם השכר שנחתם השבוע עם עובדי תדיראן מערכות מקבוצת אלביט מערכות, אחרי סכסוך עבודה ממושך. 200 העובדים המאוגדים יזכו, מעבר לתוספת שכר, גם ל-13.5% מהרווח הנקי לפני מס. זה אחד המקרים הנדירים שבו עובדים מהסקטור העסקי שותפים לחלוקת הרווח ולא רק בעלי מניות או חבורה מצומצמת של מנהלים שנוטה לייחס ולנכס רק לעצמה את ביצועי החברה. אחרי הכול, ארגון לא בנוי על גאון כזה או אחר, אלא על עבודה סיזיפית של מאות עובדים. זה מסר שהסקטור העסקי חייב לאמץ: עבודה מאורגנת היא לא דבר איום ונורא כפי שהאוצר מנסה לשטוף לנו את המוח ובונוסים לא חייבים להיות רק אישיים, אלא גם קבוצתיים.