בכתב ההגנה שהגישו (יום ב', 15.9.03) ד"ר משה בן-ארי וד"ר שלומי בן-ארי, יזמי 'יקבי רקנאטי' ומבעלי המניות המרכזיים בו, לבית המשפט המחוזי בתל אביב, טוענים האחים, כי מאז הקמתו של היקב לא עשה לני רקנאטי כל ניסיון כן ורציני (אם בכלל) להשגת מימון חיצוני ליקב.
לטענתם, "באמצעות דיכוי פעולות יעילות להשגת המימון המסחרי וקידום השימוש ביתרונותיו כמשקיע בעל הון, פעל לני לכפיית השקעות בעלים, בניגוד להסכמים, במטרה להשתלט על היקב - זאת תוך שימוש בכוחו בדירקטוריון ותוך הפעלת לחצים שאינם ראויים".
כתב ההגנה שהגישו, באמצעות עורכי הדין יהושע חורש, גיל רוזנברג ושי רייכר, ממשרד ש. הורוביץ ושות', בא בתגובה לכתב התביעה שהגיש רקנאטי, באמצעות משרד עו"ד א. אברמזון ושות', נגד האחים בן-ארי לפני כחודשיים, באותו יום בו הגישו האחים בן-ארי בעצמם תביעה נגד רקנאטי [ראו קישור].
בתביעתו טען רקנאטי טענות שונות באשר לסירובם של האחים בן-ארי לממן את פעילותו של היקב במסגרת השקעות בעלים. האחים בן-ארי טוענים בכתב ההגנה, כי רקנאטי השתמש בכוחו לצורך קבלת החלטות לפיהן על בעלי המניות להשקיע ביקב מעבר להתחייבויותיהם בהסכמים, תוך איום בדילול אחזקותיהם במידה ולא תבוצענה ההשקעות.
עוד מדגישים האחים בן-ארי בתגובתם, כי כתב התביעה, אינו יותר מאשר ניסיון להקדים "תרופה" לתביעה שהגישו נגדו האחים באותו יום. "תביעה מטעה זו של רקנאטי כנגד האחים בן-ארי, הוגשה כמתקפת נגד שכל תכליתה היא להטעות ולכסות על האמת: עוד לפני הגשת התביעה כנגד רקנאטי, פנו האחים בן-ארי תחילה לדירקטוריון היקב.
"אך, על אף המעשים החמורים שפורטו על-ידי האחים, פעל רקנאטי לדחיית הדיון בדירקטוריון בנושא זה למעלה מחודש ימים תוך ניצול הזמן האמור לגיבוש והגשת תובענה נגדית זו, בחינת 'ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה'".
בנוסף, האחים בן-ארי מבקרים בכתב ההגנה את "מקצועיותו" של רקנאטי אשר לא באה לידי ביטוי בשטח - בין אם בהכרת הכרמים מהם מגיעים הענבים, ובין אם בהבנת דרכי הפקתו של היין.
האחים בן-ארי מדגישים בכתב ההגנה כי גם כיום הם עדיין סבורים שמנגנון רכישה הדדית (BMBY) הוא הפתרון המסחרי הנכון, הראוי והצודק.
כבנים למשפחת כורמים ותיקה, ביקשו האחים בן-ארי לממש את חלומם ולהקים יקב ישראלי, אשר ייצר יינות באיכות בינלאומית. רק לאחר שבחנו קרקעות, איתרו כרמים, הכינו את התשתית והכינו תוכנית סדורה להקמת והפעלת היקב, החלו האחים לתור אחר משקיע. לאחר שבחנו הצעותיהם של משקיעים שונים, החליטו האחים לקשור את עתיד היקב בלני רקנאטי, אשר הבטיח לעשות שימוש ביכולתיו האישיות ובקשריו הרבים (לטענתו) לצורך גיוס ההון החיצוני הדרוש לפעילות היקב.
שותפות זו בין האחים בן-ארי, שחלמו והגו את רעיון היקב, לבין רקנאטי, שנבחר על-ידי האחים בן-ארי כמשקיע ביקב, נשאה פרי בתחילה, ותוך זמן קצר החל היקב לייצר יין איכותי מאוד והפך לאחד המובילים בשוק הישראלי. אולם, טוענים האחים, ככל שהתקדמה פעילותו של היקב וגדלה הצלחתו, גבר רצונו של רקנאטי לנשל את את אלו שיזמו את הקמת היקב. עד מהרה הפכה מעורבותו הגוברת של רקנאטי ביקב כאמצעי לקידום מטרותיו הוא, תוך פגיעה באינטרסים של החברה, גרימת נזקים כספיים לחברה, קיפוח בעלי המניות האחרים וניסיון נפסד להשיג שליטה בחברה, תוך שימוש בכוח ההצבעה המסור לו.
עקב כך, הגישו האחים בן-ארי לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ביום 15.7.03, תביעה כנגד לני רקנאטי בה התבקש בית המשפט להורות לדירקטוריון היקב להדיח את רקנאטי מתפקידו כיו"ר הדירקטוריון, ולחייבו לפצות את "יקבי רקנאטי" בסכום של כ-2.5 מיליון ש"ח, בגין הנזקים הכספיים שגרם ליקב.
המעשים והמחדלים שיוחסו לרקנאטי בכתב התביעה: שימוש בחברה לקידום מטרות אישיות והתערבות בעניינים מקצועיים תוך פגיעה בחברה ובמוצריה.
בכתב ההגנה שהגישו עתה, מבקשים האחים בו-ארי מביהמ"ש לדחות את תביעתו של רקנאטי ולחייבו בתשלום הוצאותיהם של האחים בן-ארי.
ת.א. 1846/03 לני רקנאטי נ' ד"ר שלומי בן-ארי ואח'
