קאנווסט והיועץ ישלמו מיליון שקל לאלי עזור

היועץ העסקי משה רונן, חברת קאוווסט ובעליה ישלמו לאיש התקשורת אלי עזור מיליון שקל, בעקבות מסע הכפשות שניהלו נגדו בעת המאבק על השליטה בעיתון ג'רוזלם פוסט בשנת 2005. כך קבעה (יום ד', 20.6.12) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר מיכל אגמון-גונן.

קאנווסט היא חברת עיתונות קנדית בגדולה. לצידה נתבעו וחויבו בתשלום בעל השליטה בה, ליאונרד אספר, ומי שהיה היועץ המשפטי שלה, ריצ'ארד לייפסיק. משה רונן ששימש יועץ תיווך בין משרד מורל-צור לבין קאנווסט. משרד יחסי הציבור עצמו נמחק מן התביעה שהגיש עזור.

במרכז התביעה עמדו שורה של פרסומים נגד עזור, שהופיעו במקביל לסכסוך שהתגלע בין הצדדים ולבוררות שניהלו בניו-יורק, בה זכה עזור. המסמכים שנחשפו בתיק גילו, כי רונן הציע לקאנווסט לנהל קמפיין נגד עזור, אשר יכלול פרסומים בתקשורת והפעלת לוביסטים בכנסת לפגיעה בעסקיו. ראש המשרד, מוטי מורל, אף העיד שמקובל "להכניס את הצד השני ללחץ עד שהוא יסכים להתפשר".

הדברים בוצעו בפועל: אגמון-גונן מצטטת שורה ארוכה של ידיעות נגד עזור שפורסמו ביוזמת מורל-צור, ואף מצביעה על מכתב נגדו שנשלח למנכ"ל בנק לאומי דאז, גליה מאור, ותוכנו הודלף לתקשורת. עוד עומדת אגמון-גונן על העובדה, שמורל-צור לא טרחו להודיע לתקשורת על נצחונו של עזור בבוררות, ושהמסע נגדו הופסק באותה נקודה - דבר המלמד על מטרתו הבסיסית.

לפתח את עוולת הרשלנות

אגמון-גונן דוחה מכל וכל את הטענה, לפיה מדובר בטקטיקה עסקית לגיטימית. לדבריה, "המקרה שלפנינו מהווה את אחד המקרים בהם על הפסיקה לפתח את עוולת הרשלנות ולאסור פרקטיקה של מסע יחסי ציבור בניסיון לפגוע באחר כדי להחלישו, בין בהקשר עסקי, בין בהקשרים אחרים".

עוד קובעת אגמון-גונן, כי בניגוד להכחשותיהם - אספר ולייפסיק ידעו היטב על הטקטיקה שמתכנן משה רונן ואף אישרו אותה. החיר ששילמה החברה: 10,000 דולר לחודש במשך חצי שנה, עם הבטחה לבונוס של 100% אם תושג הצלחה.

אגמון-גונן קובעת: "ככל שאכן קיימת פרקטיקה כאמור של מסע יחסי ציבור שמטרתו להרוס אחר, הרי שמדובר בפרקטיקה בלתי לגיטימית בעליל. אין כל לגיטימיות בפניה לנושים, לעובדים, לרשויות המס ואף לחברי כנסת כדי שיפעלו כנגד אדם אחר, כאשר המטרה העומדת ביסוד הפנייה אינה עניינית וכל מטרתה פגיעה באחר.

"אין כל לגיטימיות בכך שגישת יתר לאמצעי התקשורת, המושגת באמצעות שירותי יחסי ציבור הנרכשים בממון רב, מנוצלת להשחרת שמו של אדם, שכל חטאו הוא בכך שלא ניאות להיכנע לדרישות ולתכתיבים שהפנה לו עמיתו במסגרת משא-ומתן. יש בכך שימוש ציני ופסול בחופש העיתונות ובחופש הביטוי.

"העיתונות היא הזירה הציבורית שבה מתאפשר שוק דעות יעיל. שוק שבו ידיעות תקשורתיות נקנות באמצעות ממון, מתוך מניעים זרים, הוא שוק דעות מסוכן, בעל פוטנציאל הרסני. הוא גם איננו שוק דעות חופשי ומשוכלל שבו התחרות בין הדעות והרעיונות השונים לבין עצמם היא שתוביל לחשיפת האמת. זהו שוק שבו לחזקים ולעשירים יתרון ברור על פני האחרים והם שמכתיבים את כותרת העיתון של מחר".

הפיצוי - בשל הרצון לגרום נזק

עזור תבע 5 מיליון שקל וטען לנזק ממוני ניכר, אך אגמון-גונן קובעת שהוא כלל לא הוכיח נזק זה. את הפיצוי בסך מיליון שקל היא קבעה בגין נזק בלתי ממוני בעקבות עוולת רשלנות תוך שהיא מציינת שהייתה כוונה מפורשת לפגוע בעזור. הסכום נקבע גם כנגזרת של התשלום שקיבל מורל-צור ושל הסכומים שעמדו על הפרק בסכסוך בין עזור לקאנווסט.

לדברי אגמון-גונן, "לא ראוי ולא רצוי כי בעלי ממון יעשו שימוש במסע יחסי ציבור שמטרתו פגיעה באחר. פרקטיקה זו תיפסק רק אם הסכומים שיפסקו יהיו גבוהים במיוחד, במקביל לנזק שנגרם. ודוק, אין מדובר בפיצוי עונשי אלא בפיצוי מוגבר הנגזר מן ההשקעה, מהרצון ומהכוונה לגרום נזק. נזק המושג באמצעים כמו פנייה לבנקים, אנשי עסקים אחרים, ועדי עובדים ואף פעילות לוביסטית בכנסת, גם אם אינו מתבטא בנזק ממוני מיידי, הוא מתבטא בנזק עצום".