חייל קטן שלי

יהדות צפון-אפריקה, שרובה הגדול עלה לישראל, סובלת מהיעדר משווע של היסטוריוגרפיה מוסמכת על אודות גורלה, אורח-חייה והסבל הנורא שפקד אותה בעבר בקרב עם מוסלמי ותחת שלטון קולוניאלי-צרפתי.

לאחי ורעי האהובים והחביבים ה' עליהם יחיו ושמחת אמת תהיה מנת חלקנו וישועה מרובה וברכה יושפע עלינו מכל העולמות.

תוכנו הדרמטי העשיר של חג הפורים כחג עממי היווה מקור-השראה עילאית לאמנים בעלי-שם בעולם הרחב. ציורים אמנותיים ממגילת אסתר, למשל, מעטרים במוזיאונים גדולים שמעבר לים - החל בלובר שבפריז וכלה במוזיאון של פירנצה. כל הציורים הם פרי-יצירתם של אמנים ידועים כמו רובנס ורמברנדט, שתמונות השמן שלהם, המעטרות את סיפורי המגילה, מפארות היכלות של מלכים ובתי-נכות ידועים.

תחפושות עליך ישראל. בתרבויות קדומות וגם מאוחרות יותר, התחפושת נתפסת כמטמורפוזה (שינוי צורה), שוות ערך לשלב הגולם. המתחפש נבלע בזהות שאולה, כמו יונה ופינוקיו בבטנו של הדג. בתוך התחפושת מתה לזמן מה זהותו הקודמת, ומשהו מהזהות השאולה שהוא עוטה נספג באישיותו. לאחר שתוסרנה המסיכות ותושל התחפושת, יגיח אדם אחר מהעבר השני, אחר מזה שנכנס אל התחפושת. מעין רחם של זהות בדויה שמתוכו ייוולד המתחפש כאדם חדש, כמו התולעת המתה בפקעת הגולם וקמה לתחייה כפרפר.

י"ד באדר נחוג בכול שנה חג פורים, אחד החגים העליזים והשמחים בחגי ישראל. את חג פורים ביססו אבותינו על סיפורי מגילת אסתר. כאשר בסיסו של החג הוא הצלת העם היהודי ברחבי האימפריה הפרסית מהרג המוני וקיומו עד למהפך שבו מחשש להרג המוני ביהודי פרס היהודים משמידים והורגים את אויביהם. מהפך זה בעצם מניח את הבסיס לחג הפורים שנחוג מאז אבל מקבל גוונים שונים במשך השנים בניהם התחפושות שאנו נוהגים להתחפש בהם בחג הזה. לא רק תחפושות מאפיינות את החג הזה, אלה שתית יין עד לא יידע. אכילת ממתקים, אוכל מתוק, הרעשת כל הסביבה ברעשנים וקריאת מגילת אסתר תוך כדי רעש אדיר, הרעשת כל האזור ברעשנים שונים ומשונים כאשר מזכירים את של המן הרשע הרעשת הרעשנים מגיע לשיאים של רעש מחריש אוזניים. את מגילת אסתר מחויבות גם נשים לקרא בגלל מעורבותה של אסתר המלכה בהסרת רוע הגזירה של שמד לעם היהודי ברחבי האימפריה הפרסית.