העליון: רק מצוקה קשה תאפשר הפרת חוזה

"כדי לשלול את סעד האכיפה על המפר להוכיח, במאזן ההסתברויות הנוהג במשפט האזרחי, שמצוקה כזו אכן תיגרם כתוצאה מן האכיפה וכן עליו להראות כי זו תהא קשה וחמורה". כך קובעת (7.3.13) שופטת בית המשפט העליון, אסתר חיות, בפסק דין ראשון העוסק בשאלה האם ניתן לבטל חוזה בשל מצוקה קשה שתיגרם לצד המבקש להפר אותו.

חיות מזכירה, כי החוק הישראלי נותן עדיפות לאכיפת החוזה על פני תשלום פיצוי בגין הפרתו, וכלשונו של הנשיא אהרן ברק: "כאשר נעשה חוזה למכירת סוס, רוכש הקונה זכות לקבלת סוס ולא זכות לפיצויים בגין אי-קבלת סוס". החוק אומנם מאפשר להפר חוזה תמורת תשלום פיצוי, אך קובע שהדבר ייעשה רק בנסיבות ספציפיות ויוצאות דופן.

חיות דנה בחלופה הרביעית שקובע החוק להפרה כזו - "אכיפת החוזה היא בלתי צודקת בנסיבות העניין", כאשר כאמור הצד המפר טוען שתיגרם לו מצוקה קשה אם החוזה ייאכף. היא קובעת: "בבוא בית המשפט לשקול את טענת המפר כי האכיפה אינה צודקת בנסיבות העניין ויש בה כדי לגרום לו מצוקה, לעולם יהא לנפגע יתרון התחלתי על פני המפר במערכת האיזונים שעל בית המשפט לערוך".

עוד אומרת חיות: "לטעמי אין להסתפק במקרה כזה בחשש גרידא כי תיגרם למפר מצוקה כלשהי כתוצאה מאכיפת החוזה. כדי לשלול את סעד האכיפה על המפר להוכיח, במאזן ההסתברויות הנוהג במשפט האזרחי, שמצוקה כזו אכן תיגרם כתוצאה מן האכיפה וכן עליו להראות כי זו תהא קשה וחמורה. עוד על בית המשפט לבדוק בשוקלו את 'מאזן העוול' שמא עלולה שלילת סעד האכיפה לגרום מצוקה גם לנפגע, למשל בשל אינטרס ספציפי שיש לו בנכס מושא החוזה.

"שיקול מרכזי נוסף אותו על בית המשפט לבחון בהקשר זה נוגע למועד שבו נוצרו הנסיבות עליהן סומך המפר את טענתו זו. שינוי נסיבות משמעותי ומפתיע שארע לאחר כריתת החוזה ושאותו לא יכול היה המפר לצפות, נושא מטבע הדברים משקל רב מזה שיש לייחס, אם בכלל, להערכה מחדש או אף להחמרה של נסיבות שהיו ידועות בעת כריתת החוזה וכן לאלה שניתן היה לצפות את התרחשותן באותו שלב, אך המפר בחר שלא להתייחס לסיכון הנובע מהן".

בית המשפט העליון קיבל את ערעורה של רוכשת דירה בגבעת זאב על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, והורה לאכוף על מוכרי הדירה לקיים את החוזה ולמכור לה אותה. המוכרים ביקשו לחזור בהם מן ההסכם, בטענה שתיגרם להם - ובמיוחד לאישה - מצוקה נפשית קשה בשל הניתוק מהבית העמוס בזכרונות על בנם שנפטר.

חיות קבעה, כי החשש מפני החמרה במצבה הנפשי של המוכרת אינו עומד במבחן הוודאות הנחוץ כדי להעדיף פיצוי על פני אכיפה. לדבריה, המוכרים היו צריכים להביא בחשבון את אפשרות המצוקה, במיוחד לאחר שהחליטו למכור אותה דווקא כדי לנסות ולהתרחק מהזכרונות הקשים שהיא מעוררת.

השופטים ניל הנדל ונעם סולברג הצטרפו לחיות, תוך שסולברג מעיר שגם המשפט העברי תומך במסקנה זו. את הרוכשת ייצג עו"ד אבנר סאלם, ואת המוכרים - עו"ד אייל יפה.