"ההשפעה שיש להתנהגותם חסרת תום הלב של ההורים המתדיינים על זכויות הקטינים אינה יכולה להיות רחבה מדי". כך אומר (יום א', 28.7.13) שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל, בהתייחסו למקרה בו הוציא אב את ילדיו מהארץ בניגוד לצו של בית המשפט.

מדובר בסכסוך בין בני זוג ישראלים המתגוררים בקנדה. האם עברה עם שלושת הילדים לישראל, אך בתי המשפט בישראל ובקנדה פסקו שעליה להשיבם לקנדה. לאחר שערעורה של האם נדחה בידי בית המשפט המחוזי בירושלים והיא ביקשה לערער לעליון, הוציא בית המשפט המחוזי צו לעיכוב ביצוע החזרת הילדים לקנדה. למרות זאת, הצליח האב לקבל מן המזכירות את דרכוני הילדים ולבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ, ככל הנראה - בדרכים פסולות (הנמצאות בחקירת משטרה), וחזר עם הילדים לקנדה.


הערה צינית


במצב דברים זה ביקשה האם מבית המשפט העליון להורות לאב להחזיר מיידית את הילדים לישראל, ולקבוע שהוא לא התייצב לדיון ולפיכך לקבל את ערעורה. הנדל מעיר בציניות על האופן בו תיאר האב את עצמו כ"איש נורמטיבי וישר שכיבוד בית המשפט הוא נר לרגליו", ואומר: "נורמטיביות אין כאן, יושר דיוני אין כאן, וכבוד בתי המשפט ודאי שאין כאן".

השאלה הנדונה, ממשיך הנדל, היא: "האם לחוסר תום לב חמור מסוג זה - לרבות נקיטת הליכים כדי להעביר את שלושת הקטינים לקנדה בניגוד להחלטת בית המשפט המחוזי - תהיה נפקות מבחינת זכויותיו המהותיות והדיוניות של המשיב?". על כך משיב הנדל, לאחר התלבטות, בשלילה - משום שמדובר בגורלם של ילדים.

"ליסוד תום הלב תחולה רחבה במשפטנו, ומצודתו פרושה אף על זכויות שונות בהליך שנוהל בחוסר תום לב. יחד עם זאת, לא הובאה בפנינו אסמכתא להחלת עיקרון זה בהליך רגיש מהסוג בו עומדות רגלינו כעת, ואף אני סבור כי יש לנקוט זהירות רבה טרם בית משפט יצעד במסלול זה", אומר הנדל. הוא מונה את הגמישות בה נוהגים בתי המשפט כאשר מדובר בענייני ילדים ומסכם: "אינני סבור כי לחוסר תום הלב של המשיב, מובהק ככל שיהיה, צריכה להיות השפעה על זכויותיו הדיוניות, שאחרי הכל קשורות קשר בל יינתק לזכויותיהם המהותיות של הקטינים".

לגופם של דברים, העניק בית המשפט העליון לאם זכות ערעור אך דחה אותו, כך שהילדים יישארו בקנדה. בשל התנהגותו של האב, בוטל חיובה של האם בהוצאות לטובתו בבית המשפט למשפחה ובבית המשפט המחוזי, ולא נפסקו הוצאות לטובתו בעליון.


לא למחילה גורפת


השופטת דפנה ברק-ארז מוסיפה, כי לדעתה חוסר תום הלב של האב החל ברגע בו הוציא את הילדים מהארץ, שכן בכך סיכל את האפשרות לאכוף פסק דין עתידי אם היה ניתן נגדו. היא מסכימה עם הנדל בכך שמאחר שמדובר בזכויות של ילדים אין למחוק על הסף את טענותיו של האב, אך מוסיפה:

"יש להיזהר גם מפני מחילה גורפת על התנהלות דיונית לקויה כל אימת שההליך המשפטי נסב על סוגיות הנתפסות כחשובות או רגישות. אין לשכוח כי במקרים מסוימים - בפרט מקום בו התנהלות חסרת תום הלב של צד להליך הקנתה לו יתרון בלתי הוגן על פני הצד השני - עלולה ההחלטה למחול על חוסר תום הלב להוביל לתוצאה שגורמת פגיעה קשה בצד השני, דווקא כאשר הסכסוך נסב על עניין בעל חשיבות מיוחדת".

השופט חנן מלצר הצטרף לפסק דינם של חבריו. את האם ייצגו עוה"ד דב פרימר, אילנית ווייל ועומר רוזן, ואת האב - עוה"ד יהודית מייזלס ונגה לנגהולץ-לוי.