הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים מכונים "עשרת ימי תשובה". בעשרת הימים נכללים גם ראש השנה ויום הכיפורים עצמם, אלא שבהם יש עבודה המיוחדת להם מעבר לעבודת התשובה המשותפת לכל עשרת הימים. ראש השנה הוא 'יום טוב', יומיים של שמחה; אומנם זו מהולה בחרדה, בחינת "וגילו ברעדה" [תהלים ב] הרי בכל זאת מדובר בימי דין, אבל אין מזכירים בו חטא ועוון כלל. כאילו בטוחים לגמרי בתוצאות החיוביות של המשפט שאליו אנחנו ניגשים ביום הזה. הביטחון הזה נובע מתחושה של "קרבת אלקים" [תהלים עג] שחווים ביום הזה (שנמשך יומיים) והתחושה הזאת היא גם מקור החרדה שלנו; מלך מלכי המלכים מתייצב אצלנו כביכול, בהמתנה לכך שאנחנו נמליך אותו, נקבל עלינו מחדש את מלכותו, והקרבה הזאת משמחת מאד אבל גם מעוררת בנפש יראה עצומה, "יראת הרוממות". בראש השנה אם כן, עבודת ה' שלנו נעשית מתוך יראה.