"לא היו שום כוונה ורצון להעלים בסוף 1999 את חובו של
שמואל דכנר לקבוצת
הולילנד בסך 8.9 מיליון
שקל". כך אומר (יום ה', 31.10.13) רו"ח הלל שטיינברגר, השותף האחראי לטיפול בהולילנד במשרדו של מיכאל ברזילי, בעדותו במשפט הולילנד.
לדברי שטיינברגר, הבעיה המרכזית הייתה שדכנר קיבל כספים ולא הוציא חשבוניות, ולכן הם הוצגו בדוחות כהלוואות. הולילנד חייבה את דכנר בריבית והוציאה לו חשבוניות, הוסיף. "תיקנתי את הרישום והעברנו אותן מהולילנד שירות לנופש להוצאות של הפרויקט בהולילנד תיירות, וכך הקטנו את חבות המס של החברה", העיד. "ידענו שההוצאה הזאת בעייתית, כי אין כנגדה חשבוניות מס של דכנר".
השופט
דוד רוזן: "איך אתה לוקח הלוואות, שכנגדן אי-אפשר להוציא חשבוניות, ורושם אותן כהוצאות? זה בכלל אפשרי מבחינה חוקית?". שטיינברגר: "אם זה חוב אבוד, ההלוואה הופכת להיות הוצאה". רוזן: "זה היה המצב בשנת 1999?". שטיינברגר: "דובר על שילוב של שני הדברים". רוזן: "אתה יכול לדבר על חוב אבוד לאדם שמקבל ממך 50,000 דולר לחודש לאורך שנים?". שטיינברגר: "אם חוזרים לו הצ'קים והוא לא מביא שום בטוחה לחוב, הוא לא מראה סימני יכולת. מעבר לכך, מגיעים לו תשלומים נוספים. לכן, בכל מקרה מקומו בהוצאות ולא בנכס".
הכסף לא הוחזר
לדברי שטיינברגר, הוא יידע את הולילנד ואת
הלל צ'רני על הבעייתיות שברישום ההוצאה, אך לא הייתה דרך לרשום זאת כהלוואה משום שהיה ברור שדכנר לא יפרע אותה. "הסברנו שלמשך זמן החשבוניות ירדפו אחרי ההוצאה", הוסיף. רוזן: "ביקשתם מרשויות המס להכיר לכם כהוצאה למרות שידעתם שייתכן שלא יהיו חשבוניות". שטיינברגר: "זה נכון, למעט העובדה שאלו היו דיונים פנימיים ולא מול הרשויות, שאיתן היה הסדר בהמשך". רוזן: "דכנר לא מחזיר את ה-8.9". שטיינברגר: "אמת".
שטיינברגר דחה את עמדת התביעה, לפיה משפחת צ'רני הזרימה משווייץ כספים בסוף 1999 לקבוצת הולילנד כדי לכסות את חובו של דכנר והפכה אותו לחוב כלפיה. לדבריו, הרישומים בספרים סותרים אפשרות כזו, וכך גם הרישומים בבנק ישראל לו היה צורך לדווח על העברת כספים מחו"ל. שטיינברגר אמר, כי הולילנד תיירות והולילנד שירות לנופש ניהלו למעשה את חשבונותיהן בצורה מאוחדת, ורוזן העיר שזהו מצב חריג ובלתי תקין.
לקזז או לא לקזז
התובע, עו"ד
ירון גולומב, טען שעדותו של שטיינברגר היא הגירסה החמישית או השישית שהועלתה במהלך המשפט להסבר מחיקת חובו של דכנר, למרות ששטיינברגר היה מעורב בהעלאת הגרסאות הקודמות. עוד הראה, כי רו"ח שמשון אורדן - שטיפל בהולילנד לפני שטיינברגר - אמר שלא ידע על איפוס כרטיס דכנר עד מאי 2000.
שטיינברגר אמר, כי ההפרדה בין דכנר לבין החברות שבבעלותו היא מלאכותית. גולומב הזכיר, כי מנהל הכספים של הולילנד, רו"ח אלי חסון, אמר שלא ניתן היה לקזז את חובותיו של דכנר מן המקדמות שניתנו לו, משום שאין לערבב בין האיש לבין החברות.
לדברי שטיינברגר, כאשר שוחח לאחרונה עם ברזילי - זכר הלה באותה צורה את האופן בו טופל חובו של דכנר, אך הוא ידע זאת רק בדיעבד. ואולם, בעדותו אמר צ'רני שהרעיון היה של ברזילי. שטיינברגר השיב, כי הוא מוכן שלא לקחת קרדיט על הפעולה.
