איש עסקים ישראלי, מעשירי הארץ והעולם, התאהב באישה והציע לה נישואים. טרם נישואיהם חתמה האישה על הסכם ממון מול הבעל המיועד - ואף הבהירה לו כי הסכם נועד כדי להרגיעו שהיא לא נישאת לו בשל עושרו הרב.
השניים נישאו וחיו באושר, ובעיקר בעושר, משך כ-9 שנים, עד שנוצר סדק בנישואיהם, והם מצאו את עצמם בעיצומו של הליך גירושים רווי אמוציות. בשלב זה התחרטה האישה על הסכם הממון והגישה לבית המשפט בקשה לביטולו.
בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע לאחרונה כי הטייקון לא יידרש לחלק מחצית מרכושו עם גרושתו, לאחר שדחה את בקשתה של הגרושה לבטל את הסכם המון. בכך דחה המחוזי את ערעורה של האישה על פסק דינה של שופטת בית המשפט לענייני משפחה המנוחה,
טובה סיון, שטרם פטירתה דחתה את בקשתה לבטל הסכם הממון.
איש העסקים, בן למשפחה עשירה, הוא בעל השליטה בחברת אחזקות, שבאמצעותה הוא מחזיק, בין היתר, בשליטה באחת החברות הגדולות והמצליחות בישראל. האישה, שהיא גרושתו השלישית ואם שניים מילדיו, הגישה את תביעתה לפני למעלה מ-10 שנים, וטענה בה כי הסכם הממון שנחתם ביניהם ערב נישואיהם אינו תקף, ולפיכך דרשה מחצית מרכושו.
כתב התביעה של האישה נפתח באמירה כי הבעל הינו אחד מעשירי העולם, וכי את החלק המכריע של רכושו צבר ב-9 השנים בהן חיו יחד, בתחילה כידועים בציבור ולאחר מכן כנשואים.
לטענת האישה, הסכם הממון אינו תקף, בעיקר מכיוון שלמרות הנאמר בהסכם על הפרדת רכוש מוחלטת ביניהם, הם לא נהגו בפועל בדרך זו, אלא הסכימו לנהוג בדרך של שיתוף ברכוש, וכך פעלו.
כמו-כן, נטען כי אישור הסכם הממון על-ידי בית המשפט לענייני משפחה ואישור חלקים ממנו בפסק דין, הושג תוך הטעיה ומירמה חמורים ביותר של בית המשפט על-ידי הבעל, שהסתיר עובדות והצהיר בהסכם הממון אמירות שקריות, בהן שהצדדים בתחילת מערכת יחסיהם, ואין להם רכוש משותף. זאת, בעוד שלטענת האישה הם היו ידועים בציבור כ-3.5 שנים, והיה להם רכוש משותף בסכומי-עתק.
לאחר שהגישה את תביעתה, ביקשה האישה להוסיף טענה חדשה, לפיה לבית המשפט יש סמכות לאשר הסכם ממון רק כאשר בני הזוג נשואים - בעוד במקרה שלהם, הם לא היו נשואים בעת אישור ההסכם.
"תביעה בדויה לסחיטת כספים"
מנגד, בכתב ההגנה טען הטייקון כי מדובר בתביעת-סרק מופרכת, טורדנית וקנטרנית, שנבדתה בניסיון לסחוט ממנו כספים נוספים שכלל אינם מגיעים לאישה, לאחר שקיבלה את מלוא הסכומים המגיעים לה לפי הסכם הממון, המסתכמים במיליוני שקלים.
בנוסף ציין איש העסקים כי גרושתו קיבלה סכומי-עתק של עשרות מיליוני שקלים, שכלל לא היו מגיעים לה והוענקו לה על-ידו על-תנאי.
עוד נטען בכתב ההגנה כי עקב חששו של איש העסקים שהאישה מעוניינת בקשר איתו בשל כספו, ועל-מנת להפיס את דעתו בעניין זה, היא הבהירה לו, עוד מראשית יחסיהם, כי היא מסכימה להחיל על יחסיהם משטר של הפרדה רכושית מוחלטת, ואף תהיה מוכנה לחתום על הסכם ממון שיסדיר ויעגן את עיקרון הפרדת הרכוש המוחלטת בין הצדדים.
עיקרון זה, לדברי הטייקון, אף מומש, לאחר שהתגרש מאשתו הקודמת, ונערכו טיוטות ראשונות של הסכם ממון. זאת, "לאחר משא-ומתן של כחצי שנה, ולאחר שהאישה קיבלה ייעוץ משפטי וייצוג עצמאי ונפרד מעו"ד יוסי מנדלסון, עד שנחתם ואושר הסכם הממון בהסכמה חופשית ובהבנה מלאה ובלא כל הטעיות".
עם זאת, לדברי איש העסקים, האישה לא ידעה שובע, ולמרות שקיבלה ממנו עשרות מיליוני שקלים, היא חומדת עוד מכספו.
בנוסף לכתב ההגנה הגיש איש העסקים, באמצעות עורכי הדין רמי הדר ו
זאב שרף, תביעה בהיקף 27.5 מיליון שקל נגד האישה בגין סכומים שקיבלה ממנו ביתר.
"טענות מן הגורן ומן היקב"
ביולי 2012 דחה בית המשפט לענייני משפחה את תביעתה של האישה, וקבע כי הוכח שהיא נכנסה לשלב המשא-ומתן של גיבוש ההסכם כשהיא נעזרת במיטב עורכי הדין, כי היא דעתנית, אינטליגנטית ובדקה כל מילה בהסכם לפני החתימה.
עוד נקבע כי היא הייתה זו שבחרה בהפרדה רכושית, מה שהיווה תנאי להמשך יחסיה עם בעלה דאז, והדבר הובילו לנישואיהם.
בית המשפט מצא כי האישה ידעה שאין לה זכויות בהון שצבר בעלה קודם ליחסיהם, ובפועל הם אף נהגו כך. באשר לטענתה החדשה, לפיה הם לא היו נשואים בעת הסכם הממון, קבע בית המשפט כי בני הזוג התכוונו להינשא, וכך גם אירע בפועל.
ואולם האישה לא ויתרה, ובאמצעות עורכי הדין יוסי שגב ובועז שגב עירערה למחוזי וחזרה על טענתה כי בעת חתימת ההסכם לא היו נשואים ולא היו ערב נישואיהם, וכי ההסכם לא תקף.
ואולם גם הפעם היא נחלה אכזבה, כאשר בראשית החודש דחו שופטי המחוזי בתל אביב -
ישעיהו שנלר,
חגי ברנר ו
קובי ורדי - את תביעתה, והטילו עליה לשלם לבעל הוצאות משפט ושכר-טרחת עורכי דין בסך 100 אלף שקל.
"בסופו של יום, ולמרות תילי התילים של הטענות הרבות וההליכים המשפטיים שננקטו, ניתן לקבוע בקול חד וברור כי מדובר בניסיון חסר תום-לב של המערערת לנסות ולבטל את הסכם הממון שהייתה שותפה לו באופן מלא - הן לניסוחו, הן להבנת משמעותו והן לבחירתה מרצון לחתום עליו ולקחת על עצמה את התנאים שנקבעו בו, כאשר הייתה לה ידיעה ברורה ובהירה לנקבע בהסכם הממון לגבי משטר ההפרדה הרכושית המוחלטת בין הצדדים, בכל שלב של הקשר ביניהם, ושזה היה תנאי מתלה למשא-המתו להסכם הממון, שאושר כדין ומחייב את הצדדים", קבע המחוזי.
השופטים מתחו ביקורת על התנהלותה של האישה וציינו כי "המערערת העלתה כל טענה אפשרית כדי לנסות ולהשתחרר מהסכם הממון, שבא לקבוע את זכויותיה במקרה של הפסקת הקשר הזוגי ממנו נהנתה, באופן שקיבלה, ואף מעבר לנקבע בו, עשרות מיליוני שקלים, ולמרות זאת ולמרות מצגיה ומודעותה להסכם ובקשתה שלה לאשרו, היא מנסה להשתחרר ממנו בכל דרך אפשרית, תוך העלאת טענות מן הגורן ומן היקב, טענות שהתבררו כטענות סרק ונדחו כדין על-ידי בית המשפט לענייני משפחה".
השופטים הוסיפו כי לאחר שהאישה נוכחה כי ההסכם "יצוק מבטון", היא ניסתה להעלות טענה חדשה של חוסר סמכות של בית המשפט לאשר את ההסכם. לדבריהם, מדובר בטענה "שאין בה ממש - הן מהבחינה העובדתית והן מהבחינה המשפטית, והאישה גם מנועה מלטעון טענה זו עקב התנהגותה חסרת תום-הלב".
