הרשעתו של
הלל צ'רני במתן שוחד בפרשת
הולילנד היא אבסורד, הסותר שורה של עובדות יסוד שקבע השופט
דוד רוזן עצמו. כך טוענים צ'רני, הולילנד תיירות והולילנד נופש בערעור שהגישו (יום א', 6.7.14) לבית המשפט העליון. צ'רני הורשע במתן שוחד ובהלבנת הון ונדון ל-3.5 שנות מאסר.
הערעורים הוגשו באמצעות עוה"ד
גיורא אדרת,
אורן אדרת, יפעת מנור-נהרי ו
גיל פרידמן. במרכזם עומדת הטענה, לפיה יש מקום להתערבות של בית המשפט העליון, שכן פסק דינו של רוזן מבוסס על ראיות נסיבתיות וניתוח לוגי שלהן - ובכך אין לערכאת הדיונית יתרון על פני ערכאת הערעור.
בין עובדות היסוד שלטענת צ'רני סותרות את הרשעתו, מונים הסניגורים: לא ניתן לקבוע האם הכספים שנתן צ'רני ל
שמואל דכנר עברו לעובד ציבור כלשהו, לא ניתנה תמורה כלשהי כנגד השוחד, לדכנר היו אינטרסים משלו בקידום הפרויקט, דכנר קיבל כספים לגיטימיים רבים מעבר להסכמים עימו, כל הסכומים שניתנו לדכנר תועדו במערכת הנהלת החשבונות של חברות הולילנד.
"סכנה לסדרי המשפט"
רוזן עצמו קבע שדכנר אינו אמין, מזכיר הערעור, אך "למרבה הצער, קביעה כללית זו נותרה תיאורטית בלבד ולא באה לידי ביטוי בהכרעת הדין". כאשר התברר שדכנר פיברק מסמכים, נטען עוד, רוזן התעלם מהם אך לא נתן לעובדה זו את המשקל הראוי בקביעת כלל מהימנותו של דכנר. "מדובר בעד אינטרסנט, שקרן פתולוגי, שגם ממצאים שנקבע שהוכחו בראיות עצמיות ותומכים בעדותו, אינם רלוונטיים לעניינו של המערער. לפיכך, בית המשפט קמא לא יכול היה להסתמך ולו על מקצת דבריו של דכנר בשום נושא הקשור למערער ואף לא בעניינים הנראים שוליים לכאורה", נטען עוד.
אדרת, מנור-נהרי ופרידמן מוסיפים: "עד מדינה זה ששיבש הליכי חקירה ומשפט בעדויות שקר ובבידוי ראיות והסכם עד המדינה שנחתם בעניינו שהקנה לו הטבות אין קץ והיווה תמריץ להמשך שקריו, הינם תופעה חסרת תקדים המהווה סכנה מוחשית לסדרי השלטון והמשפט". העובדה שדכנר נאלץ לבדות שמות וסכומים בכתב הסחיטה נגד צ'רני, טוענים סניגוריו, מלמדת שלא הייתה לו גירסת אמת להעלות על הכתב, ולכל הפחות - שאם ניתן שוחד, צ'רני לא ידע על כך.
בערעור נטען, כי "כל תזת החקירה ותיזת כתב האישום לפיה נתקבלו הטבות בנייה מפליגות, קרסה כלא הייתה, עת עלו וצפו שקריו הרבים של דכנר, שברוב כישוריו הנכלוליים הצליח להערים על חוקרי המשטרה ועל נציגי המשיבה... לפיכך, ערב פרשת ההגנה ובסמוך לאחר פטירתו של דכנר, נאלצה המשיבה לשנות את תזת האשמה, בהמלצת בית המשפט קמא, לתיזה חדשה לפיה נזנחה הוכחת התמורות בדמות הטבות תכנוניות שנטען שנתקבלו בגין העברות כספים והמיקוד עבר לנושא עצם העברות כספים בין הנאשמים".
לטענת הסניגורים, בסיכומים העלתה המדינה תזה שלישית, ולפיה די בכך שצ'רני העביר לדכנר סכומים מעבר למוסכם ביניהם - כדי להוכיח שמדובר בשוחד. רוזן אימץ תזה זו והרשיע את צ'רני, למרות שלא הוכח שהכספים כלל עברו מדכנר לעובדי ציבור ונבחרי ציבור.
טעות בסיסית
עוד נטען, כי אין היגיון בתזה שאימץ רוזן, ולפיה דכנר שכנע את צ'רני שלא יוכל לקדם את הפרויקט בלא תשלום שוחד. "טעותו הבסיסית של בית המשפט קמא הינה שעשה שימוש בגירסתו של דכנר לצורך הכרעה בין הגרסאות, זאת בניגוד לגישתו שלו עצמו בדבר חוסר האמון בגירסת דכנר", אומרים הסניגורים. "בית המשפט קמא לא נתן אמון בפרטי גירסתו של דכנר בדבר תשלומי שוחד שונים ששילם לאנשי ציבור שונים, אך במקום לזקוף את הדבר לחובתו של דכנר ולאיין את גירסתו כליל, התעלם בית המשפט קמא מהשקרים לגבי השימוש שעשה דכנר בסכומי כסף שונים ונתן אמון מלא בטענתו לגבי ייעודם - כל זאת כאשר בהבל פיו בלבד אבחן דכנר בין כספים לגיטימיים לבין כספים שיועדו לשוחד".
טענה מרכזית נוספת היא, שמאחר שרוזן זיכה את צ'רני ממתן שוחד בשנת 2004 - היה עליו לזכותו גם ממתן שוחד בשנים 2001-2000, שכן מדובר באותן צורות של תשלום ורישום מחד-גיסא, ומאידך הוכח שלא ניתן להאמין לאף מילה של דכנר. "לולא נופך השוחד שיצק דכנר בעדותו השקרית לאותן הלוואות ומקדמות שקיבל מהמערער, אין כל סממן אחד המצביע על כך שבכספי שוחד מדובר", נטען עוד.
עוד טוענים הסניגורים, כי התרומות של צ'רני ל
יד שרה ולבית מלכה היו לגיטימיות וחלק מתרומות עתק של משפחתו, ולכן אין לראות בהן שוחד. לדבריהם, "מדינת ישראל מכירה בכך שללא תורמים לא ניתן לקיים מוסדות ושירותים חיוניים לאזרחיה ולפיכך, תרומה של יזם לטובת הציבור, להבדיל מתרומת בחירות, הינה חיונית, נדרשת וראויה לעידוד".
לחלופין מבקש צ'רני להקל בעונשו, באומרו שכל הנסיבות שתיאר רוזן עצמו וחולשת הראיות נגדו, מחייבים שעונשו יהיה קרוב לרף התחתון של המתחם ולא לעליון.