עיריית באר שבע טוענת (13.7.14), כי בית הדין האיזורי לעבודה בעיר טעה משלא קבע, כי העסקה בחוזים אישיים ברשויות המקומיות במדינה היא כורח המציאות וכי אי-הסכמה להעסקה זו חייבת להיות בעלת נימוק כבד משקל. העירייה מערערת לבית הדין הארצי על ההחלטה שאסרה עליה לקלוט עובדים בחוזים אישיים בלא הסכמת ההסתדרות.
לדברי העירייה, ידוע לכל כי בשירות הציבורי נאלצים להעסיק בחוזים אישיים עובדים בתפקידים בכירים או כאלו הדורשים השכלה ברמה גבוהה וניסיון רב, וזאת כדי להיטיב עם שכרם. ברמות השכר על-פי דירוג ודרגה במשרות הרלוונטיות, היא אומרת, קיים קושי ממשי בהשגת העובדים המתאימים.
בערעור נטען עוד, כי הוכח שלאורך כ-20 שנה קיימת הסכמה רצופה וללא תנאי להעסקת עובדים בחוזים אישיים בעירייה, ואולם בית הדין האיזורי קבע שניתן לבטל במחי יד ובאופן חד-צדדי הסכמות ארוכות שנים. לדברי העירייה, באמצעות עו"ד שמואל ורזגר, בית הדין התעלם מכך שהפירוש המעשי של קביעתו הוא שיתוק השירות הציבורי.
עיריית באר שבע מדגישה, כי העסקת עובדים בחוזה אישי אינה נעשית בכפייה אלא מבחירה של העובד. לדבריה, האיסור פוגע בעקרונות הצדק והשוויון ונותן יתרון לא סביר בקליטת עובדים בחוזים אישיים לרשויות המקומיות בכלל ולאלה הסמוכות לעיריית באר שבע בפרט.
עוד נטען, כי מתן זכות וטו לנציגות העובדים בעניין זה מסכל את עצם היכולת להפעלת השירות הציבורי, מצב שיגביר את המוטיבציה להפרטה נוספת של השירות הציבורי על פני העסקת עובדים בתוך המערכת העירונית גם אם הם בחוזים אישיים.
