"מאחר שאנחנו מערכת משפט ארצית ולא אלוקית, ורק הקב"ה הוא בוחן כליות ולב, אנחנו נאלצים לעקם את האף ולהיעזר בעדי מדינה". כך אומר (17.7.15) שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג, בסמינר של עמותת "מורשת המשפט בישראל" בנושא עדי מדינה. "אנחנו זקוקים לעדי מדינה, כי בלעדיהם - רחובותינו יהיו מלאים חוטאים ופושעים".

סולברג הוסיף: "אנחנו מסתייגים מעד מדינה כי הוא בדרך כלל טיפוס מפוקפק, וגם בגלל שהוא עלול להפיל את האשמה על מישהו אחר כדי לספק את הסחורה, תמורתה הוא מקבל טובת הנאה. רק בסרטים רואים חוקרים מתוחכמים שמצליחים למצוא ראיות בלי עדי מדינה, אבל מה שטוב לסרטים - לא טוב לחיים. ככל שהפשיעה נעשית יותר מתוחכמת, כך גובר הצורך להשתמש בעדי מדינה".

על השימוש בעד מדינה לפי המשפט העברי אמר סולברג, כי לכאורה - אין יכולת להיעזר בו, שכן ההלכה אוסרת לחלוטין לקבל עדות ממי שמוגדר "רשע" וממי שמקבל תמורה לעדותו. אולם הדגיש, ההלכה מאפשרת להפעיל מסלול מקביל של הוראת שעה לצורך תקנת הדור, וכך ניתן להכשיר גם עדי מדינה. סולברג העיר, כי זוהי תשובה למי שתוקף את בית המשפט על יצירתיות וחקיקה שיפוטית: גם הרמב"ם מאפשר לעשות זאת.

סולברג ציטט את דברי הרמב"ם על חובתו של השופט לדעת מראש האם העד עשוי ליהנות מעדותו, ואמר: "קראתי את זה והתקשיתי. כאשר העד עולה על דוכן העדים, אני לא יודע עליו דבר, ובוודאי שאינני יודע בשלב זה האם יש לו טובת הנאה". הוא הסכים עם שניים מהמשתתפים שאמרו, שייתכן שניתן לסמוך על הפרקליטות ועורכי הדין לבדוק האם לעדי הצד השני יש אינטרס בעדויותיהם.

עוד סיפר סולברג, כי לעיתים הרגיש נבוך - כאשר כיהן בערכאות המבררות - מכך שעדים יושבים שעות רבות בבית המשפט ומקבלים שכר זעום מאוד, שלעיתים הופך את העדות לבלתי-כדאית מבחינה כלכלית. הוא הראה, כי בניגוד למה שניתן לחשוב - ההלכה מתירה לשלם שכר תמורת עדותו של בעל מקצוע, בניגוד לאיסור על מתן תשלום תמורת עדות ראייה.