צה"ל יכול היה להפר את התחייבותו להתייעל משום שאיש לא פיקח על עמידתו בה - זוהי המסקנה העולה מדוח מבקר המדינה, יוסף שפירא, על יישום דוח ועדת ברודט (יום ד', 5.8.15).

שפירא מגלה, כי בניגוד לעיקרי המלצות ועדת ברודט, לא קיים ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מאז אוקטובר 2008 דיונים ייעודיים בנושא התייעלות מערכת הביטחון (נתניהו נכנס לתפקידו במארס 2009). מלבד הצגת ההתייעלות שהושגה בישיבה אחת של הקבינט המדיני-ביטחוני במאי 2011, גם גוף זה לא קיים דיונים על התייעלות מערכת הביטחון.

גם המטה לביטחון לאומי (המל"ל) לא קיים בקרה רציפה על ההתייעלות. המל"ל אינו מוודא גיבוש והצגה של חלופות לקראת דיונים על תקציב הביטחון בקבינט המדיני-ביטחוני, וממילא הוא אינו מציג בדיונים אלה חלופות, את ההבדלים ביניהן ואת משמעותם, וכן את המלצתו המנומקת לחלופה נבחרת, כנדרש ממנו על-פי החוק. באי-הצגת חלופות יש כדי לפגוע בתהליך קבלת ההחלטות של הקבינט בנושא תקציב הביטחון, אומר שפירא.

משרד האוצר אינו מקיים בקרה אחר התייעלות מערכת הביטחון, ואינו יודע באיזו מידה היא התייעלה. קיימת מחלוקת עקרונית מתמשכת בין משרד האוצר ובין משרד הביטחון בנוגע למידת השקיפות של נתוני תקציב הביטחון בכלל וההתייעלות בפרט, שפוגעת בתהליכי העבודה ביניהם.

במשך שנים לא היה גורם במערכת הביטחון שקיים מעקב, בקרה ומדידה שוטפים אחר כלל החסכונות מהתייעלות ומקיצוצים, ועל כן נתונים אלה לא היו זמינים ולא הייתה תמונת מצב כוללת ומפורטת של החסכונות. במצב זה, לא היה למקבלי ההחלטות מידע על מידת ההתייעלות שהושגה בפועל, והאם קיים צורך להנחות על המשך מהלכי התייעלות וקיצוצים. רק במאי 2015 החליט מנכ"ל משרד הביטחון, כי את"ק (אגף התקציבים) ירכז את הנתונים.


לבחון שינויים מהותיים במבנה


שפירא קובע: "על מנכ"ל משרד הביטחון ועל סגן הרמטכ"ל לוודא שתהליך ההתייעלות יימשך ברציפות, תוך כדי בדיקה של כל התחומים, ולוודא שהיעדים יושגו. נוסף על כך, חשוב שתתקיים בקרה רציפה אחר הנחיות מנכ"ל משרד הביטחון וסגן הרמטכ"ל, העומדים בראש ועדת ההיגוי העליונה.

"כדי לתרום לפינוי משאבים וכדי לצמצם פגיעה בתחומי ליבה, המשפיעים על כשירות ומוכנות צה"ל, על הרמטכ"ל לוודא שצה"ל יבחן ביסודיות את האפשרות לערוך שינויים ארגוניים מהותיים במבנהו, כדי להתאימו לדרישות של מציאות משתנה. כמו-כן, עליו לוודא שתיבחן האפשרות לצמצם פעילויות שאינן בליבת העיסוק של צה"ל, ולהמליץ לדרג המדיני להוציא נושאים כאלה מאחריותו.

"חשוב לקבוע מסגרת תקציב ביטחון בראייה רב-שנתית, תוך קיום בקרה רציפה על הקצאת המקורות ומימושם. כמו-כן, על הממשלה לדון ולהחליט בנוגע להמלצותיה של ועדת לוקר, שעשויות להוות תשתית לקביעות הנדרשות.

"על המל"ל לקיים בקרה רציפה על התייעלות מערכת הביטחון, ולמסור דיווחים עתיים בנושא לראש הממשלה ולקבינט. נוסף על כך, על ראש המל"ל לוודא, כי בכל עת שהממשלה או הקבינט המדיני-ביטחוני נדרשים להכרעה בנוגע לתקציב הביטחון, יוצגו להם חלופות והמלצת המל"ל לחלופה נבחרת".


לקבוע את האיזונים המתחייבים


בהקדמה לשלושת הדוחות אומר שפירא: "גודל תקציב הביטחון והרכבו מחייבים את גורמי הממשלה לקיים פיקוח ובקרה הדוקים יותר על ניהול תקציב הביטחון, ובד בבד, להקנות לו יציבות תקציבית תוך קביעת מסגרת ברורה רב-שנתית המבוססת גם על הכוונה וקביעה של הדרג המדיני את יעדי הביטחון הלאומי-אסטרטגי, אשר צה"ל ומערכת הביטחון נדרשים לתת להם מענה.

"על הממשלה לדון ולקבל בהקדם החלטות בנוגע להמלצות ועדת לוקר, שלהן השלכות כבדות על צה"ל, ולקיים בקרה ופיקוח על ההחלטות שתתקבלנה, כדי שלא תחזור על עצמה ההתנהלות המוצגת בדוח הביקורת, המצביעה על ליקויים ביישום המלצות ועדת ברודט ובעיות ביחסי הגומלין בין מערכת הביטחון לבין גורמים ממשלתיים אחרים, במשך כעשור שנים.

"הדיון הלאומי והציבורי בסוגיות תקציב הביטחון, שהינו מרכיב מרכזי בתקציב המדינה, הוא חשוב ביותר, אך אל לנו 'לשפוך את התינוק עם המים'. הפתרון נמצא בידי הממשלה בקביעת האיזונים המתחייבים, ביצירת מסגרות ברורות לתקציב לשנים קדימה, במימוש הסכמים ותוכניות המשפיעות על ההון האנושי בצה"ל, ובקיום בקרה ופיקוח קפדניים על ההתנהלות התקציבית של מערכת הביטחון תוך כדי דרישה ממנה להתייעל, אך גם להימנע מפגיעה בתחומי ליבה הקובעים את כשירותה ומוכנותה למלחמה.

"כדי לוודא זאת, יש לקיים פיקוח ובקרה יעילים על מימוש ההחלטות בתחומים אלה. בנוסף לכך, על צה"ל להמשיך ולחפש כל דרך אפשרית להתייעל, ולקבוע סדרי עדיפויות לחלוקת משאביו תוך שהוא נמנע מפגיעה במוכנותו למלחמה".