שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר, פסל (1.12.15) פסק בוררות של דן ארבל, לשעבר מנהל בתי המשפט, בשל היכרות בינו לבין עו"ד צבי אפרת - אביה של אחד הצדדים לבוררות. בכך אישר דנציגר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב.

אורית אפרת-מושקוביץ ובעלה דניאל מושקוביץ היו בעליה של סוכנות ביטוח ונקלעו לסכסוך עם חברת הביטוח מנורה. המחלוקת הועברה להכרעתו של ארבל, אשר קבע שמנורה תשלם לבני הזוג 7.2 מיליון שקל. מנורה ביקשה לבטל את הפסק, בטענה לידידות בין ארבל לבין צבי אפרת, שותף בכיר במשרד גורניצקי, כולל מעורבות עקיפה של ארבל במינויו של אפרת לבורר.

השופטת המחוזית יהודית שבח קיבלה את הבקשה, תוך שהיא מדגישה שלא נפל פגם בהתנהלותו של ארבל - שלא ידע שאורית היא בתו של אפרת - אלא בזו של מושקוביץ שלא גילו את העובדות הרלוונטיות על הקשרים עם ארבל. לדברי שבח, סביר להניח שאפרת היה מעורה בכל פרטי הבוררות - בניגוד להכחשתו. דנציגר כאמור דחה את ערעורם של מושקוביץ, תוך שהוא מאמץ את ממצאיה העובדתיים של שבח וקובע לראשונה: "במישור המשפטי-העקרוני, אין מניעה לבטל פסק בוררות בדיעבד על יסוד הפרת חובת הגילוי של צד להליך בלבד".


היסוד הוא הסכמת הצדדים


דנציגר מסביר: "הליכי בוררות, להבדיל מהליכים שיפוטיים רגילים, יונקים את חיותם מהסכמת הצדדים, וכי בלעדיה ממילא לא היה בא לעולם פסק הבוררות. כשמדובר בהליכי בוררות נקודת המוצא היא מפגש רצונות אוטונומי ומלא בין הצדדים שבחרו לפנות להליך הבוררות. זהו תנאי לבוררות, עוד הרבה לפני התנאים האחרים הקשורים לבורר עצמו ואשר מחייבים העדר משוא פנים ואוביקטיביות מצדו. פגמים בהסכמה, בין היתר בשל הפרה קיצונית של חובת תום-הלב על-ידי אחד הצדדים, יכולים להוביל לביטול פסק הבוררות, כשלעצמם".

לצד זאת מציין דנציגר, כי ביטול בוררות בדיעבד בשל הפרת חובת הגילוי צריך להיות "סעד נדיר, אשר יישמר למקרים שבהם הפרת חובת תום הלב היא בולטת וחריפה, ואינה מאפשרת להשלים עם הותרת פסק הבוררות על-כנו. יש להוכיח העדר תום לב היורד לשורשי ההסכמה לפנות לבוררות או למנות את הבורר.

"לצד זאת, וזהו העיקר, יש להוכיח כי ישנה אפשרות סבירה כי אילו הצד שנפגע מאי-גילוי המידע היה מודע לקיומו, הוא לא היה מסכים להתדיין בבוררות כלל, או לפני הבורר המסוים. בהקשר האחרון, מובן כי ככל שיוכח שהצדדים היו דעתניים ונחרצים יותר לגבי זהות הבורר במסגרת הדיונים שנערכו ביניהם עובר לחתימה על הסכם הבוררות, יהיה בכך כדי ללמד על חשיבות המידע מבחינתם, וכדי להקרין על בחינת תוקף הסכמתם בדיעבד".


הפרה מובהקת


במקרה שלפניו, ממשיך דנציגר, מדובר בהפרה מובהקת של חובת הגילוי מצידם של מושקוביץ. "הקביעה כי המבקשים הפרו ביודעין את חובת הגילוי המוטלת עליהם, היא קביעה נכוחה, הנטועה היטב במסכת העובדתית של התיק. על המבקשים לשאול את עצמם, כיצד היו חשים אילו היו בכובעה של המשיבה, ורק בדיעבד היו מתגלים להם כל פרטי המידע שפורטו לעיל". הצדדים עמדו על כך שהבורר יהיה דווקא ארבל, ובכך יש חיזוק רב למסקנה שאין מנוס מביטול פסק הבוררות.

מושקוביץ חויבו בהוצאות בסך 15,000 שקל (וזאת לאחר שחויבו בהוצאות של 75,000 שקל בידי שבח). השופטים סלים ג'ובראן ומני מזוז הסכימו עם דנציגר. את מושקוביץ ייצגו עוה"ד גיורא ארדינסט, תומר ויסמן, ענת שקד, מוטי ארד ומירב אליהו, ואת מנורה - עוה"ד צבי פירון ואפרת רנד.