עורכי נישואיהם של קטינים יועמדו לדין - קובע (9.5.16) פרקליט המדינה,
שי ניצן, בהנחיה שפרסם. על-פי ההנחיה, תינתן עדיפות להעמדתם לדין של אלו על פני העמדתם לדין של הנישאים עצמם.
בהנחיה נאמר כי לתופעה של נישואי קטינים השלכות שליליות רבות, ובכלל זאת הקושי לייחס החלטה אוטונומית מצד הקטין להיקשר בברית הנישואין, קיומה של אפשרות לכך שהנישואין נועדו לשרת תכליות זרות, וכן הקושי הכרוך בהתמודדות הקטינים עם המחויבות והאחריות שבניהול משפחה וגידול ילדים בגיל צעיר. בנוסף, הריון בגיל צעיר (שהוא במרבית המקרים הגורם לנישואי הקטינים) עלול לגרום נזק נפשי ופיזי לנערה ולתינוק.
ניצן מציין, כי בתי המשפט כבר פסקו שיש לתת עדיפות לחוק האוסר על נישואי קטינים, על פני מנהגי עדות המתירים ואף מעודדים אותם. עם זאת, מצב זה מלמד ש"אכיפת הדין הפלילי בהקשר של נישואי קטינים הינה מורכבת ומחייבת בחינה ואיזון הולמים".
לפי ההנחיה, הליכים פליליים יינקטו, בראש ובראשונה, כלפי מי שערך את הנישואין או סייע בעריכתם. זאת, משום שהמשיאים את בני הזוג מאפשרים את קיום התופעה ותורמים תרומה מכרעת לביצוע העבירה, ומכאן שהרתעתם הכרחית לצורך מיגור התופעה. הדבר נכון גם כאשר מדובר בהורים או באפוטרופוסים של בני הזוג הנישאים, המאפשרים - ולעיתים אף מעודדים מטעמיהם שלהם - את קיום הנישואין.
עוד קובעת ההנחיה, כי העמדה לדין של בני הזוג הנישאים תיעשה תוך אבחנה בין בן-הזוג הקטין, נגדו לא יוגש כתב אישום, לבין בן-הזוג הבגיר, שככלל יש מקום לשקול להעמידו לדין ובלבד שפער הגילאים בינו לבין הקטין שנשא עולה על שנתיים. מטבע הדברים, נאמר בהנחיה, ככל שפער הגילאים בינו לבין הקטין גדול יותר - תגדל הנטייה להעמידו לדין.
בצד זאת, ממשיך ניצן, יש לבחון בכל מקרה בהתאם לנסיבותיו את מידת העניין הציבורי שבהעמדה לדין. בהקשר זה יש לבחון שיקולים המוזכרים בהנחיה, ובהם האם הנישואין נערכו בהסכמתם החופשית של הקטינים, מידת הפגיעה שנגרמה לקטינים בעקבות הנישואין, קיומן של עבירות נלוות (כגון בעילה אסורה בהסכמה), גילו של הקטין בעת הנישואין ופער הגילאים בין בני הזוג ועוד.
שיקול נוסף נוגע לחלוף הזמן מאז הנישואין. במרבית המקרים נישואי קטינים נערכים באופן פרטי ונודעים לרשויות רק בדיעבד, כאשר הקטינים כבר בגרו ומבקשים מבית הדין הדתי הרלוונטי לאשר בדיעבד את הנישואין. ההנחיה מדגישה, כי למרות שבמקרים רבים העבירה מתגלה רק בחלוף זמן ניכר, יש לראות בחלוף הזמן רק שיקול אחד מתוך כלל השיקולים הרלוונטיים המפורטים בהנחיה, ולהעדיף ככלל העמדה לדין (ובלבד שהעבירה טרם התיישנה).
