בחודשים שקדמו לפתיחת אולימפיאדת ריו, התמלאו אמצעי התקשורת בסיפורים קודרים ובחששות גוברים: טרור, "זיקה", איחורים, הפגנות, פקקים ומה לא. זה לא שהתקשורת המציאה את הסיפורים הללו; ממש לא. אבל יש הטוענים, שהם קיבלו נפח מוגזם.

למעשה, כמעט לפני כל אולימפיאדה יש סיפורים דומים - בין היתר משום שחלק מהבעיות חוזרות על עצמן. כמעט תמיד בניית המתקנים אינה מסתיימת במועד המתוכנן, תמיד יש איומי טרור ולכל אולימפיאדה יש את הבעיות המיוחדות לה. "ההסבר פשוט מאוד", אומר מייקל היין, מומחה לאולימפיאדות. "זהו אירוע ספורט, אבל עדיין אין שום דבר על ספורט כי הוא טרם החל, אז על מה תכתוב?".

ברזילאים רבים, אומרת סוכנות הידיעות AP, מתוסכלים לנוכח הסיקור התקשורתי הזה, במיוחד לנוכח העובדה שהמדינה אירחה בהצלחה רק לפני שנתיים את הגביע העולמי בכדורגל (אנחנו מדברים על הצלחה ארגונית, לא על הכישלון הקולוסאלי של הנבחרת המקומית). לדבריהם, הדיווחים הללו אינם מביאים בחשבון את מה שהם מכנים "ג'ייטו" - הדרך הברזילאית בה נעשים דברים. לנו הישראלים זה דווקא יישמע מוכר: לוקחים הכל בקלות ומושכים הכל עד הרגע האחרון.

חוץ מזה, אומרים הברזילאים, הדיווחים מתעלמים מכל היתרונות של ארצם: החופים היפהפיים, ריקודי הסמבה, הקפוארה, ההרים, הג'ונגלים והמסיבות האין-סופיות. "איש לא מארגן מסיבות כמו הברזילאים", אומר סוכן הנסיעות דניס אדוארדו. "אנשים יורדים עלינו כאילו כל האולימפיאדות הקודמות היו מושלמות, אבל תוך זמן קצר הם יתחילו ליהנות פה". האם יהיה די בכך כדי להתגבר על הבעיות הקשות האמיתיות בפניהן ניצבת המדינה, שנשיאתה דילמה רוסף הודחה רק בחודש שעבר? התשובה - החל מסוף השבוע.