החמרה משמעותית בענישה שתבקש המדינה בעבירות נשק

הפרקליטות תבקש מבתי המשפט להטיל עונשי מאסר ממשיים בעבירות נשק, כולל בהסדרי טיעון וכולל במקרים של קטינים בני 18-16. כך קובעת הנחיה שפרסם (9.2.22) פרקליט המדינה, עמית איסמן. ההנחיה באה כחלק מן המאבק בפשיעה הקשה בכלל ובמגזר הערבי בפרט, ובמקביל להחמרת הענישה בעבירות אלו בידי בית המשפט העליון.

איסמן קובע "מתחם מוצא" - העונשים המינימליים שינחו את התובעים בבואם להציג בפני בית המשפט את מתחם הענישה המבוקש. מתחמים אלו יופעלו אפילו כאשר מדובר בעבירה ראשונה, למעט בחריגים הנזכרים בהנחיה (למשל: הנאשם מעורער בנפשו, הנשק הוחזק עבור אחר מתוך פחד, העבירה לא הייתה בנסיבות מחמירות והנאשם עבר שיקום משמעותי; החריגים יופעלו רק באישור פרקליט המחוז או משנהו). ההנחיה מציינת גם נסיבות לחומרה: העבירה בוצעה ממניע אידיאולוגי או כחלק ממעשה טרור; היא נועדה לפגוע בעובד ציבור, בבן משפחה או בחסר ישע; היא נעברה בידי שוטר או חייל; היא בוצעה במסגרת ארגון פשיעה.

המתחמים נקבעו בחלוקה לפי סוגי הנשק, המשפיעים על חומרת העבירה: תחמושת, רימון הלם, בקבוק תבערה, אקדח, רובה או תת-מקלע, מטען חבלה. כמו-כן, הם משתנים בהתאם לעבירה הספציפית, כנגזרת מן העונש המירבי הקבוע בחוק. בעבירה של החזקת נשק, המתחמים נעים בין 24-9 חודשי מאסר על החזקת תחמושת, לבין שלוש-שש שנים על החזקת מטען חבלה. בנשיאת נשק: משישה-שמונה חודשי עבודות שירות על תחמושת, ועד 7-3.5 במטען חבלה. על עבירת סחר בנשק, שהיא החמורה ביותר, קובעת ההנחיה מתחמי מוצא המתחילים ב-45-33 חודשי מאסר על סחר בתחמושת, ומגיעים לשש-שמונה חודשי מאסר בשל סחר במטען חבלה. "מתחמי המוצא יחולו גם בהסדרי טיעון. כלומר, אין בעצם עריכת הסדר טיעון כדי להצדיק חריגה ממתחמי המוצא", מוסיף איסמן.

איסמן מדגיש, כי ייתכנו נסיבות בהן תדרוש הפרקליטות עונשים חמורים יותר מאשר מתחמי המוצא: אם הפגיעה הפוטנציאלית של הנשק רבה יותר, אם מדובר ביותר מאשר כלי נשק אחד, אם הנשק היה טעון, בהתאם למקום בו הוחזק והסכנה שנבעה מכך, והחזקתו במסגרת סכסוך פעיל או תוכנית ספציפית להשתמש בו. איסמן מוסיף, כי טענה להחזקת נשק להגנה עצמית לא תהווה לרוב נסיבה מקלה, אלא בשילוב של נסיבות רבות: "תקופת זמן קצרה, לשם הגנה עצמית בלבד, נוכח איום ממשי ומוחשי על המחזיק, שלא על-רקע 'סכסוך עברייני' ושלא על-רקע מעורבות של המחזיק בהיווצרות האיום או בשימורו".

עוד נאמר בהנחיה, כי "בעבירות נשק אשר בוצעו על-ידי קטינים שהיו בין הגילאים 16-18, ככלל תטען התביעה לעונש של מאסר בפועל ותתנגד לבקשות דחייה מטעם שירות המבחן לצורך מעקב טיפולי, למעט במקרים חריגים המצדיקים זאת". ייתכנו אף מקרים בהם יתבקש בית המשפט לקנוס את הוריו של הקטין, אם העלימו עין או שהנשק הוחזק בביתם. ההנחיה מוסיפה, כי יש לבקש להטיל קנס שיהלום את שווי הנשק ולא פחות מ-10,000 שקל, לבקש לחלט כל רכוש שהיה קשור לביצוע העבירה (למשל: מכונית בה הובל הנשק) ולשקול להגיש תביעה אזרחית אם נגרמה למדינה פגיעה כספית משמעותית (כגון פגיעה ברכושה).