במציאות חיינו המדממים והכואבים, כשאני מעלה על הכתב את המשאלה לקיים דפוסי חיים של אחווה ורעות בין יהודים וערבים, אני מוצא לנכון להביא את המשותף בין השפה העברית והשפה הערבית. חשוב לי להבליט את המשותף בשפת הדיבור, כשלעתים יותר מדי רבות הדיבור בין העמים דוברי ערבית ובין עם ישראל, ששפתו היא עברית, הוא רווי אלימות ושנאה בוטה, וכשהאלימות יוצאת מגבולות השפה היא גם קוטלת חיים.