מן מהראוי שהממונה על חדלות פרעון יפעל למניעת כשלים מהותיים העלולים להתעורר בעת קריסתן של חברות העוסקות בפרויקטים של
תמ"א 38 - קריסות המתרבות בתקופה האחרונה. כך אומרת (23.2.23) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, איריס לושי-עבודי.
לושי-עבודי מצביעה על כך, שבמקרים רבים ממנים בתי המשפט כונס נכסים לפרויקט עצמו - לבקשת נושים, בעיקר מי שהעמידו לו את המימון - אך החברה שמקימה אותו אינה מצויה בהליכי חדלות פרעון (לרוב מוקמות חברות ספציפיות לכל פרויקט שכזה). זאת, משום שאיש אינו מעוניין לשאת בהוצאות ההליך ומשום שממילא אין לה נכסים, ודאי לא נכסים משמעותיים, מעבר לפרויקט שכאמור כבר נתפס בידי כונס הנכסים. התוצאה היא ש"אין עוד מי שרואה את עניינה הכולל של החברה, שכן בעלי מניותיה והנהלתה מושכים את ידיהם מעניינה של החברה".
במצב זה עלולים להיפגע שני עקרונות היסוד של הליכי חדלות הפרעון - שוויון בין נושים בדרגה זהה וקולקטיביות ההליך, מתריעה לושי-עבודי. כך למשל, במקרה שנדון בפניה (ואשר סביר שהוא שכיח מאוד בקריסות שכאלה), הוגשו 11 תביעות לפיצוי בגין האיחור במסירת הדירות. אולם, חלקן הוגשו נגד החברה, הן צפויות להתקבל אך סיכויי הגבייה נמוכים ביותר; וחלקן הוגשו נגד כונס הנכסים, ואם היו מתקבלות - רוכשים אלו היו מופלים לטובה לעומת האחרים. לכך יש להוסיף סכסוכים ותביעות נוספים בהם מעורבת החברה, כגון של ספקים, קבלנים ומממנים אחרים.
כשל נוסף, ממשיכה לושי-עבודי, הוא עומס מיותר על בתי המשפט. כאמור, החברה אינה מתגוננת וניתנים פסקי דין בהעדר הגנה - שאין למעשה סיכוי לממש אותם. אולם, בתי המשפט חייבים לדון בהן משום שהחברה אינה בחדלות פרעון וממילא אין צו לעיכוב ההליכים נגדה. בשל אותו מצב, גם ייתכן שיינתנו פסקי דין סותרים בתביעות אלו.
הפתרון שמציעה לושי-עבודי הוא מעורבות פעילה של הממונה על חדלות פרעון, "למשל, באמצעות התבוננות כוללת בפתח ההליך על מצבה של החברה, שבעניינה מבקשים למנות כונס נכסים. כלומר, על הממונה לבחון אם הנכס או הפעילות המשועבדים הם הנכסים העיקריים או היחידים של החברה, האם החברה חדלת פירעון, מה מצבת החובות של החברה והתביעות הרובצות נגדה, האם בעלי המניות וההנהלה של החברה נוטלים אחריות על גורלה וכיו"ב.
"במקרים המתאימים אין זאת אפוא מן הנמנע כי על היועץ המשפטי לממשלה לנצל את סמכותו [לפי חוק חדלות פרעון] ולבקש צו לפתיחת הליכים בעניינה של החברה, או שעל הממונה לעמוד על כך שכונס הנכסים יתמנה כנאמן ויפעל בעניינה הכולל של החברה, וכיו"ב פתרונות אפשריים".
לושי-עבודי דחתה את בקשתם של שי קושוקרו-מידילי ומרדכי מאור-מידילי לחייב את עו"ד
חגי אולמן, הכונס לנכסיה של חברת פרויקט עיבוי בינוי הנביאים 63 בת ים, לפצות אותם על איחור במסירת הדירה שרכשו ממנה. אולמן הוא הכונס של הפרויקט (לבקשת מי שמימנו אותו) והחברה אינה מצויה בהליכי חדלות פרעון. לושי-עבודי קבעה, כי יש להקפיד הגבולות שבין החברה לבין נכסיה, החברה היא שאיחרה ואמורה לפצות את הרוכשים, ולא הכונס. את הרוכשים ייצג עו"ד גולן אמסלם, ואת הממונה - עו"ד מיכל מאיר.
