הצעתו של ח"כ
שמחה רוטמן לשינוי דרך בחירתו של נציב תלונות הציבור על שופטים תפגע במוסד הנציב ובאמון הציבור בו ותוביל לפגיעה בעצמאותה של הרשות השופטת ולהחלשתה, ולכן מומלץ שהממשלה לא תתמוך בה. כך אומרת (30.6.24) המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, אביטל סומפלוניסקי, על דעת היועצת גלי מיארה. היא העבירה את העמדה לשר המשפטים,
יריב לוין, לקראת ישיבת ועדת השרים לחקיקה, הצפויה לתמוך בהצעה.
כיום נבחר הנציב בידי הוועדה לבחירת שופטים, בהסכמת שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון. אחד הקריטריונים לבחירתו הוא מעמדו הציבורי של המועמד וה יכרותו עם מערכת המשפט. כל הנציבים עד כה היו שופטים בדימוס של בית המשפט העליון. בשל הכוונה לשנות את דרך הבחירה, לא מונה מחליף לנציב
אורי שהם, שסיים את תפקידו לפני חודשיים.
רוטמן מציע שהנציב ייבחר בידי הכנסת וימונה רשמית בידי נשיא המדינה. שר המשפטים או כל עשרה חברי כנסת יוכלו להציע מועמד. די יהיה ברוב רגיל אם יש מועמד אחד בלבד, ואם יהיו שני מועמדים ויותר - יהיה צורך ברוב של 70 חברי כנסת. יצוין, כי הנציב יכול לקבל החלטות המשפיעות במישרין על קידומם של שופטים ואף ליזום הליכים משמעתיים נגדם, בהם הצעד הקיצוני ביותר הוא הדחת שופט.
לדברי סומפולינסקי, "הצעת החוק שבנדון מבקשת לשנות מן היסוד את הליך מינוי הנציב, כמו גם את אמות המידה המקצועיות לבחירתו, תוך דחיקת השיקולים המקצועיים והפרת האיזונים שנועדו להבטיח כי מוסד הנציבות יוכל למלא את תפקידו באופן אפקטיבי, מקצועי ובלתי תלוי, אך מבלי לפגוע בעצמאותה של מערכת המשפט. הצעת החוק אינה מציעה איזונים אפקטיביים אחרים, במקום אלה שהיא מפרה.
"...הליך המינוי המוצע רחוק, בלשון המעטה, מלהבטיח כי לתפקיד החשוב והרגיש ייבחר אדם בעל כישורים הולמים וניסיון מקצועי הולם, ולמעשה לא הוצעו ערובות פרוצדוראליות או מהותיות לשם כך. כמו-כן, הצעת החוק נועדה, לכאורה, להוביל למצב שבו לא תיווצר סיטואציה של אי-מינוי נציב לאורך תקופה ארוכה, אך מנגנון הבחירה המוצע עלול, בהסתברות של ממש, להוביל למבוי סתום מתמשך, וזוהי אחת הדוגמאות לחוסר קוהרנטיות בהצעת החוק".
עוד אומרת סומפולינסקי, כי העובדה שלוין וממלא-מקום נשיא ביהמ"ש העליון,
עוזי פוגלמן, אינם מצליחים להגיע להסכמה על מינוי הנציב - איננה מצדיקה שינוי כה מהותי. "שינוי כה יסודי של הליך הבחירה של תפקיד חשוב ורגיש ואמות המידה לבחירתו, ראוי שייעשה מתוך ראייה כללית ומעמיקה, הצופה פני עתיד. זאת, תוך קיום עבודת מטה סדורה שתבהיר מהי ההצדקה לשינוי המצב הקיים (אם בכלל), ומהם האמצעים ההולמים לשם כך, ולא מתוך ראייה צרה של אינטרסים רגעיים של נקודת זמן מסוימת, אגב מחלוקת קונקרטית ביחס למינוי הקרוב", היא מוסיפה.
לדברי סומפולינסקי, "משמעות ההצעה, אגב ביטול הדרישה להסכמה של נשיא בית המשפט העליון, היא הענקת בכורה לשיקולים הפוליטיים בבחירת הנציב על פני השיקולים המקצועיים". היא מהווה שינוי של כללי המשחק תוך כדי המשחק, יוצרת מבנה בלתי הגיוני ובעל סתירות פנימיות ואינה מתאימה לעקרונות היסוד של שיטת המשטר בישראל.
