"משרד החקלאות ביצע מחטף. הגשנו ערעור ומן הראוי היה שימתינו עד אשר לקבלת ההחלטה בעניין". כך מאשימים היום (ד', 23.6.04) בעמותת "תנו לחיות לחיות", בעקבות המתת כלב האמסטף "טריפ", שתקף והרג את הילדה אביבית גנון בת ה-4, בשבוע שעבר, בבית המשפחה ברחוב בר לב בתל אביב.

כל זה קורה זמן קצר מאוד לאחר שבית משפט השלום בתל אביב הוציא צו להשמדת כלב האמסטף "טריפ". הכלב הוחזק במאורת בידוד של עיריית תל אביב, ועל-פי הצו, אמורה היתה המתתו להתבצע בהרדמה.

השופט מיכאל תמיר הוציא את הצו בהסכמת המשפחה, אולם עמותת "תנו לחיות לחיות" מיהרה להודיע כי תערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. היועצת המשפטית של העמותה, עו"ד קרן קלר, ביקשה בינתיים צו עיכוב ביצוע מהשופט תמיר, כדי שיהיה טעם בהגשת הערעור. ואכן, השופט תמיר נענה לבקשה ועיכב את ביצוע החלטתו, עד שיוכרע הערעור במחוזי. ואולם, עד שזה נתן החלטתו, מיהר נציג משרד החקלאות להגיע לכלביה העירונית ברחוב ש"י עגנון בתל אביב, כדי לבצע את הצו ולהרדים את הכלב "טריפ".

גם זקני בית המשפט לא זוכרים מקרה בו משרד ממשלתי מיהר לבצע החלטה כלשהי של בית משפט. החיפזון בביצוע הצו אינו ברור, שכן בלאו הכי הכלב היה נתון במכלאה ולא סיכן איש בטווח הזמן המיידי.

השופט דוחה אפשרות לסידור חלופי

"אין כל מחלוקת", כתב השופט תמיר בהחלטתו, "כי בפנינו כלב אשר 'השתולל' ועשה כן יותר מפעם אחת. נשיכת ילדה בת 4 למוות, היא בוודאי בגדר 'השתוללות' והעמותה אף היא איננה חולקת על-כך. בנוסף לכך, הכלב אף השתולל שבוע לפני נשיכת הילדה המנוחה למוות בעת שהרג כלב אחר שהיה בבעלות משפחת המנוחה".

באשר לדרישת העמותה למסור את הכלב למערכת הביטחון, כתב השופט כי "בנסיבות העניין, סבורני כי זה המקרה שבו אין מקום לשקול חלופה להשמדה. עם כל הרצון הטוב, אף אחד אינו יכול לערוב לכך שהכלב לא יתקוף אדם, ילד או ילדה שנית... השיקול המכריע בסוגייה שלפנינו הינו שלום הציבור ולא התרומה הביטחונית האפשרית של הכלב למדינה" [לתקציר החלטת השופט, ראו בהמשך].

מנהל השירותים הווטרינריים מבקש צו המתה

אמש הגיש המנהל (בפועל) של השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות, ד"ר משה חיימוביץ, בקשה להורות לעיריית תל אביב למסור לו להמתה את האמסטף "טריפ". חיימוביץ ציין בבקשתו, כי שקל למסור את הכלב למערכת הביטחון או לתע"ש, כפי שנהוג לעשות במקרים של כלבים תוקפניים, אולם "לאחר שבחן את התנהגות הכלב בעבר, לאור חוסר היכולת לצפות את התנהגותו בעתיד ומתוך חובתו לדאוג לשלום הציבור, לא יכול היה להסכים להעבירו לאחרים".

בקשתו, שהוגשה מכוח סעיף 5 לפקודת הכלבת 1934, מבוססת על ההנחה שדי בכך שבעל החי נשך אדם פעם אחת ויש סבירות שיחזור על-כך בעתיד, ואין צורך שהוא יהיה נגוע בכלבת.

סעיף 5 לפקודה קובע, כי "כל רופא וטרינר ממשלתי, רופא ממשלתי או מפקח רשאי לבקש משופט שלום ליתן צו להשמיד בלא תשלום פיצויים כל כלב, חתול או קוף, אשר נשכו אדם יותר מפעם אחת או שלדעתו הם משתוללים או צפויים במידה יתירה להידבק בכלבת ולהעבירה".

"אם נתברר לשופט כי אמנם נשכו הכלב, החתול או הקוף, איזה אדם יותר מפעם אחת או כי הם משתוללים או צפויים במדה יתרה להדבק בכלבת או להעבירה, יתן צו להשמדתם. ורשאי הוא, בהסכמת המבקש ליתן צו למסירת הכלב למטרות שיורה במקום מתן צו להשמדתו; צו לפי סעיף זה לא יינתן אלא לאחר שניתנה לבעלים הזדמנות לטעון טענותיו".

בדיון אמר ד"ר חיימוביץ, כי "במשך 32 שנות עבודה כרופא וכוטרינר במדינת ישראל, זו הפעם הראשונה שכלב הורג ילדה של משפחה', וכי "לא מדובר בכלב משוטט" אלא בכלב שהרג את אביבית גנון ז"ל באכזריות.

העמותה: ישנן חלופות אחרות ואין חובה להמית

עמותת "תנו לחיות לחיות" ביקשה להצטרף כמשיבה להליך המשפטי. העמותה טענה, כי 'טריפ' הפך תוקפני "בשל חינוך לקוי". היא הסכימה, כי הוא "לא יוכל לשהות במחיצת אנשים בלתי מקצועיים בטיפול בכלבים ומובן שאינו יכול לשהות בחברת ילדים".

עוד טענה העמותה, כי "ההגיון היחיד העומד בבסיס הדרישה להשמיד כלב תוקפן, הוא מניעת סיכון לבני אדם ובעלי חיים אחרים ומקום שנמצאה לכלב חלופה ראויה, אשר מחד תמנע ממנו כל מגע אפשרי עם הציבור, ומאידך תשרת את אינטרס הציבור והמדינה, אין מקום להורות על השמדתו".

"השמדת הכלב", טענו בעמותה, "אינה אלא בבחינת מתן עונש לכלב, אשר הביא למותה של ילדה, אולם, כשם שלא ניתן להעניש אדם, אשר לא היה מודע לתוצאות מעשיו, כך לא ניתן להעניש כלב, אשר לא היה מודע למעשיו ולתוצאותיה. אינטרס ההרתעה לא מקבל כל מענה בהשמדתו של הכלב והשמדת הכלב משדרת לציבור, כי במקרים כגון אלה, 'פוגעים בכלי הנשק ולא ביורה בו'".

בדיון שהתקיים אמש טענה העמותה, כי יש יתרון במסירת הכלב לתעשיה הצבאית, שביקשה אותו, משום ששם הכלבים עוברים אילוף, הכלב יכול לשרת את אינטרס המדינה, והוא תוקפן "בדיוק כמו הרבה כלבים תוקפניים אחרים". עוד טענה, כי הכלב אינו הקרבן, יש אדם שאחראי עליו, ועליו לעמוד לדין על חוסר אחריותו בטיפול בכלב הזה.

ביהמ"ש: רק לפני שבועיים, "טריפ" תקף והמית כלב אחר

בהחלטתו, כתב השופט תמיר כי "הכלב הוחזק בבית משפחת גנון מבלי שהיה ברשותם רשיון להחזקתו כנדרש לפי תקנות הכלבת... כשבוע לפני שהכלב הרג את הילדה, הכלב השתולל, תקף כלב אחר שהיה בבעלות בן משפחה של המנוחה וגרם למותו. תשאול שכנים באזור המגורים של משפחת גנון העלה, כי הכלב נהג לרדוף אחרי חתולים וכלבים בחצר ובסביבת המגורים, ובזמנים אחרים היה רגוע ונינוח ושיחק עם ילדים מבני משפחת גנון".

השופט ציין עוד, כי הוריה של אביבית שנעדרו מהדיון משום שהם יושבים "שבעה", הודיעו לווטרינר הראשי של עיריית תל אביב, ד"ר צבי גלין, כי הם אינם מתנגדים לבקשה.

עוד קבע תמיר, כי סעיף 5 האמור קובע 3 חלופות שקיומה של אחת מהן מספיקה כדי להמית כלב: נשיכת אדם יותר מפעם אחת; השתוללות; או צפייה במידה יתירה להידבק בכלבת או להעבירה.

"הפקודה קובעת במפורש, כי במידה ונתבררה לבית המשפט קיומה של אחת מבין שלושת החלופות הנ"ל, 'יתן צו להשמדתם'. מלשון הסעיף, עולה לכאורה, כי לבית המשפט אין שיקול דעת, ועל כן בהתקיים חלופה אחת מבין שלושת החלופות הנ"ל יש ליתן צו השמדה כמבוקש".

עם זאת ציין, כי אינו נאלץ להכריע בשאלה האם לבית המשפט יש שיקול דעת, משום שגם אם היה בידיו שיקול דעת, "הרי שאין כל ספק שהפעלתו היתה מביאה למסקנה של השמדת הכלב".

באשר לטענה כי במעשה ההמתה "פוגעים בכלי הנשק ולא ביורה בו", כתב השופט כי "הכלב במצבו כפי שהוא היום הינו 'כלי הנשק והיורה בו' גם יחד מאחר והכלב הוא זה אשר מחליט אימתי 'ללחוץ על ההדק' כראות עיניו, וללא כל התראה מוקדמת, וזאת כפי שהתרשם בית המשפט מהבקשה ומדברי המבקש בדיון".

לבסוף קבע השופט, כי "סעיף 5 לפקודת הכלבת קובע בצורה מפורשת כי בית המשפט רשאי ליתן צו חילופי 'בהסכמת המבקש'. במקרה דנן המבקש לא הביע את הסכמתו למסור את הכלב לידי כוחות הביטחון".

45 חודשי מאסר בפועל לאדם שחתך את אוזני כלבתו

בתוך כך, גזר בית משפט השלום בראשון לציון 45 חודשי מאסר בפועל ו-9 חודשי מאסר על-תנאי על אבי דואני, בן 29 מבת ים, שהורשע בהתעללות בבעלי חיים, לאחר שחתך את אוזני כלבתו והיכה אותה במוט ברזל.

דואני גם הורשע, על-פי הודאתו, באישומים אחרים נגדו, ובין היתר באיומים על איש משטרה, תקיפת מאבטח וגניבת נשקו. השופטת שירה בן-שלמה גזרה על דואני 48 חודשי מאסר, מתוכם 36 חודשים בפועל והיתר על-תנאי. כן הפעילה השופטת מאסרים על-תנאי שהושתו עליו בעבר, ולפיכך יירצה דואני בסך הכל 45 חודשי מאסר בפועל (ת.פ. 4376/03).

ב"ש 17/04 השירותים הוטרינרים במשרד החקלאות נ' עמותת תנו לחיות לחיות