במשך שנים רופאים ידעו בדיוק מה לעשות עם חולות סרטן השד - החדרת כמות גדולה של כימיקלים רעילים נחשבה לדרך הטובה ביותר להציל את חייהן. ככל שהגידול הסרטני היה גדול יותר או ככל שהתפשט יותר, כך החדירו הרופאים יותר נוזלים קטלניים לוורידים של הנשים כדי לנסות ולהרוג אותו.
בשנה האחרונה חל שינוי גדול בגישה זו.
קווים מנחים שאומצו לאחרונה באירופה וקווים מנחים דומים שנחשפו בסוף השבוע בכינוס בטקסס יביאו לכך שהרבה פחות נשים יקבלו כימותרפיה בעתיד. העצות החדשות קוראות לבחור בטיפול המבוסס על סוג הגידול הספציפי של כל אישה.
חוקרים מהמרכז לסרטן 'דנה פרבר' שבבוסטן הסבירו כי בעבר, כל ההחלטות שנתקבלו היו מבוססות על גודל הסרטן ועל השאלה האם בלוטות הלימפה מעורבות. אם הסרטן היה גדול הנשים טופלו בדרך מסויימת, ואם היה קטן, הן טופלו בדרך אחרת.
לא תלוי בגודל הסרטן
על-פי החוקים החדשים, השאלה האם הגידול תלוי באסטרוגן או בפרוגסטרון הופכת לגורם היחיד והחשוב ביותר בבחירת הטיפול.
לנשים יש את כל הזכות לחשוש מהטיפול הכימותרפי, מסבירים מומחים בתחום. הכימותרפיה הורגת את כל התאים המתחלקים במהירות, בין אם מדובר בתאים סרטניים שיצאו מכלל שליטה או בין אם בתאים בריאים שבאופן טבעי גדלים במהירות, כמו אלה שבפה ובקיבה. זוהי הסיבה מדוע הכימותרפיה גורמת לנשירת שיער, בחילה ופצעים בפה.
אך החלק הגרוע ביותר היא העובדה כי הטיפול עוזר רק ל-15% מאלה המקבלות אותו לאחר הניתוח להסרת הגידולים. מצבן של בערך 25% מהן מחמיר למרות הכימותרפיה. טיפול הורמונלי בלבד יכול להביא לעומת זאת להצלחה של 60%.
מומחים נוספים מסבירים כי המשמעות של מסקנות אלה אינה כי לכימותרפיה אין ערך, אלא כי ערכה נמוך אצל נשים עם מחלה הנובעת מהורמונים. כעת מנסים לקבוע האם לאור העובדה שהיתרונות כה מעטים כדאי אולי לא להמליץ על כימתרפיה. ההתפתחויות בשנים האחרונות סייעו לרופאים להבין מי אכן זקוקה לו.
סרטן השד נובע מסיבות שונות
תחילה יש להבין כי סרטן השד נוסע מסיבות שונות, מסוגים שונים של תאים, המונעים מגנים שונים, ונוטים להיות שונים אצל נשים לפני גיל המעבר ואחריו. "אל סרטן השד יש להתייחס כמטריה של מחלות", מסביר ד"ר אנטוניו וולף מהמוסד הרפואי ג'ונס הופקינס שבבלטימור.
לדוגמה, שלושה רבעים מהנשים בגיל המעבר סובלות מגידולים המונעים על-ידי אסטרוגן, הנקראים מחלה עם ER חיובי. תרופות החוסמות הורמון זה, כמו הטמוקסיפן וסוג חדש של תרופות הנקראות ארומטאז אינהיביטור, פועלות נגד סוגי סרטן אלה, בין אם התפשטו לבלוטות הלימפה ובין אם לא.
מצד שני, נשים לפני גיל המעבר לעיתים קרובות סובלות מגידולים מסוג ER שלילי המונעים על-ידי גנים "רעים". הורמונים אינם עוזרים במקרים אלה; נשים אלה ירוויחו את היתרונות הרבים ביותר מטיפול כימותרפי.
במידה ותרופות המבוססות על הורמונים אכן מדוייקות יותר בהשוואה לכימותרפיה, הרי שתרופה כמו ההרצפטין היא אף כלי מעודן עוד יותר. היא מתאימה לאותן רבע מהחולות להן יש יותר מדי פרוטאין המופיע על התאים ונקרא HER-2, ומשאירה את התאים הבריאים ללא פגע.
נשים עם מחלה המוגדרת HER-2 הן הגורם הבא שרופאים ישקלו, לאחר נושא ההורמונים, בבחירת הטיפול תחת הקווים המנחים החדשים.
בדיקות מעבדה ברמה טכנולוגית גבוהה מסייעות כיום לרופאים לדעת יותר. הן מודדות את פעילותם של עשרות גנים וחושפות אילו מהם פעילים ביותר ואיזה טיפול יעבוד טוב ביותר.
אחת הבדיקות - 'Oncotype DX', (בדיקה גנטית הבוחנת את הפרופיל הגנטי של כל גידול בקרב חולות סרטן שד מוקדם) מוצאת כבר את דרכה ליותר ויותר רופאים מאז הוצגה בכינוס בנושא הסרטן בטקסס בשנה שעברה והראתה את יכולתה לנבא איזו אישה תרוויח מהטיפול בטמוקסיפן ואיזו דווקא מהכימותרפיה.
