סרן שרון אלמקיאס בן 23 מעתלית נהרג ביום 9 ינואר 2005 במהלך פעילות מבצעית באיזור הר דוב. כלי הרכב שבו נסע נפגע ממטען חבלה שהציבו במקום אנשי החיזבאללה.
חבריו לפלוגה, מפקדים ופקודים כאחד, מספרים על דאגתו הרבה של שרון לחייליו. כיצד היה מסייע לחיילים אשר משפחותיהם היו בקשיים כלכליים. "אני לא ידעתי על הפעולות שלו", מספר ד"ר דוד אלמקיאס, אביו של שרון. "הוא עשה את הכל בצנעה. אני שמעתי על הדברים שעשה רק אחרי מותו".
הוא נזכר באירוע אשר התרחש בשבעה: "באחד הימים הגיעה לביתנו אישה וסיפרה כי באה כל הדרך מירושלים. לא הכרתי אותה אבל היא סיפרה כי הבן שלה, שנשאר בבסיס ולא יכל לבוא, שלח אותה. היא סיפרה כי שרון הופיע יום אחד בביתה ושילם מכיסו האישי את חשבונות המים והחשמל לאחר שאלו נותקו בגלל חוב".
רב סרן שי בן ישי, שהיה במשך כשנה מפקד הפלוגה שבה שרת שרון כמפקד מחלקה, ממשיך ומספר על דמותו: "שרון מאוד האמין בדרך שלו. הוא הגדיר לעצמו מטרה ודרך להשיג אותה וכך עשה. הוא היה מאוד קשוב לחיילים שלו. הוא תמך בהם ועזר להם והם ידעו שיוכלו למצוא אצלו אוזן קשבת. הוא ידע לעשות מהם חיילים - לקרוע להם את התחת - אבל גם לעזור להם בבעיות בבית או בבעיות אחרות".
"שרון לקח מחלקה יחסית בעייתית והפך אותה לטובה ביותר בגדוד. כבר כשהגיע אמר שיהפוך אותם לטובים ביותר וכך עשה", ממשיך רס"ן בן ישי לספר. "כאשר יצא הביתה תמיד ביקר את החיילים שלו בבתיהם, דאג לדברים שהיו צריכים. הוא היה מארגן להם מוצרי חשמל, או מזון, הוא שילם על דברים בשביל החיילים גם מהכיס הפרטי שלו, מהמשכורת שלו".
שרון הוא בן הזקונים של חנה ודוד, בן ראשון לאחר שתי בנות. את מסלול לימודיו החל בבית-הספר הממלכתי-דתי שבעתלית. בהגיעו לכיתה ד' עבר ללמוד בבית-הספר היסודי "הריאלי העברי" בחיפה ובסיום כיתה ח' המשיך לעוד שנה אחת בחטיבה העליונה של בית-הספר, "התיכון הריאלי העברי". בכיתה י' החליט להצטרף ל"פנימייה הצבאית לפיקוד" שליד בית-הספר הריאלי. במהלך הלימודים פגש את ענבל שהפכה לחברתו ואשר ליוותה אותו עד יומו האחרון.
בשנת 2000 סיים שרון את הלימודים והתגייס לצה"ל. בתחילה פילל להתגייס ל"דובדבן", אך הצטרף לחטיבת "גולני". לאחר שעבר גיבוש ליחידות חטיבתיות, שובץ שרון לפלחה"ן - פלוגת החבלה וההנדסה של החטיבה. בסיום הכשרתו, יצא לקורס קציני חי"ר ומשסיימו בהצלחה, הצטרף לגדוד "ברק" (גדוד 12). הוא מונה למפקד מחלקת המרגמות של הפלוגה המסייעת.
ביום 9 ינואר 2005 בשעות הצהריים המוקדמות סיים שרון לתדרך את חייליו לפני עליית שיירה למוצב נחל שיאון בגיזרת הר דוב. דקות לפני השעה 12:00 יצאה השיירה לדרכה. שרון מוביל את התנועה בתוך האמר ממוגן. כעבור מספר דקות התפוצצו מספר מטעני צד בצמוד לרכב ההאמר המוביל ושרון נפגע, כעבור מספר דקות נפטר שרון מפצעיו.
"שרון היה מנהיג ומפקד משכמו ומעלה. חייל אמיץ. אנשים הלכו אחריו", מספר דוד בגאווה. "היתה לשרון עבודה קשה אבל הוא עשה אותה על הצד הטוב ביותר", מאשר רס"ן בן ישי.
משיחות עם חבריו ופקודיו של שרון עולה כי שרון הקדיש תשומת לב מיוחדת לחיילים ולבעיותיהם. אחת מדרכי ההנצחה אשר החליטו עליהם במשפחה היתה לסייע למשפחות נזקקות בעיר מגורי המשפחה, עתלית. "הוא היה ילד מקסים שעזר לכולם. הוא ידע שחשוב לסייע לחיילים אחרת הם לא ילכו אחריו בקרב. החלטנו, יחד עם אנשי הפנימייה הצבאית בחיפה, שם למד, שמה שהכי מתאים לשרון זו עזרה לזולת. לקראת פסח צבענו בתים של משפחות מעוטות יכולת בעיר והמשפחה חילקה ל- 31 משפחות בגולני ובפנימיה תלושי שי במאות שקלים", מספר דוד.
רס"ן בן ישי מוסיף: "בגלל התכונות שלו חשבנו שעזרה לקהילה תהיה הדרך הכי מתאימה לאפיין אותו. הוא סייע לכל החיילים ולנזקקים - זה פשוט אפיין אותו. בפעולה לקחו חלק חיילי גולני, תלמידים מהפנימיה הצבאית וחברים של שרון. אנחנו נהפוך את זה למסורת ואני מתכוון להמשיך לדאוג שזה יקרה".
בנוסף לסיוע הקהילתי, הקימה המשפחה גן זיכרון מיוחד בעתלית, גן שעוצב על-ידי הפסל רפי פלד. בגן פזורות אבני בזלת שבורות. "הגן מסמל את השורשיות של שרון, את העוצמה שלו. האבנים השבורות מסמלות את השבר הגדול שפקד את כולנו", מספר דוד.
