סג"מ אביבית בנו נפטרה ביום 21 מאי 2000 באופן מפתיע במהלך קורס קצינים. לקראת ציון חמש שנים לפטירתה של אביבית החליטו במשפחת בנו להרחיב את מפעל ההנצחה ולהפיק שיר לזיכרה. אחותה התאומה, ענבר מספרת: "רצינו להפיק שיר שיספר את סיפור חייה, וחשבנו לפנות למספר אמנים או משוררים".

רבקה, אמה של אביבית ממשיכה: "היינו נחושים שיש לזכור את אביבית שמחייכת, שמטיילת, שתמיד הספר במחיצתה, שיודעת לתמוך ולעזור, והחלטנו לעשות את זה בעזרת שיר. חשבנו לספר למשורר כלשהו מיהי אביבית ומשם לצאת לדרך, אבל החיים הכתיבו אחרת".

במהלך השנה החמישית לפטירתה של אביבית פקדה את המשפחה טרגדיה נוספת ותוך פרק זמן קצר נפטרו סבה וסבתה של אביבית. "זו היתה שנה ארורה נוספת שסבה וסבתה של אביבית נפטרו בהפרש של עשרה חודשים", מספרת רבקה. "בתוך מערבולת הרגשות הקשה הופיעה ענבר עם פיסת נייר ואמרה לי – 'אמא, תעייני. תחליטי, אם לקחת שורה, רעיון או בכלל לא כלום...". המשפחה החליטה לקחת את השיר של ענבר ולהעביר אותו לזמר אשר ילחין אותו וישיר אותו. טל שגב נבחר לבצע את השיר.

אביבית למדה במשך שנתיים בבית-הספר היסודי 'יד מרדכי'. כשמלאו לה שמונה שנים עברה המשפחה לקיבוץ אלומות. היא סיימה את לימודיה היסודיים בבית-הספר האזורי שבעמק הירדן ובמקביל למדה בבית-הספר למחוננים בכפר תבור. בשנת 1993 העתיקה המשפחה את מקום מגוריה לגבעתיים, שם סיימה אביבית בהצטיינות את לימודיה התיכוניים בבית-הספר ע"ש שמעון בן צבי. בתום לימודיה עברה אביבית בהצטיינות קורס קדם-צבאי בתכנות מחשבים וביולי 1998 התגייסה לצה"ל והחלה את שירותה בחיל המודיעין. היא שרתה ביחידה הטכנולוגית של חיל המודיעין. בשנת 2000 הצטרפה אביבית לשורות צבא הקבע ויצאה לקורס קציני מודיעין. במהלך הקורס נפטרה והועלתה לדרגת סגן משנה.

מפקדיה של אביבית בחיל המודיעין ציינו כי היא אהבה את עבודתה ומסירותה לא ידעה גבול. "היא הוצבה במדור פיתוח מוביל ומרכזי ביחידה ועמדה בכל משימותיה בהצלחה רבה תוך גילוי מסירות, מקצועיות, יוזמה והשקעה ללא גבולות. לחריצותה ולכישרונה של אביבית חלק מכריע בהצלחת הפרויקט ותרומה ישירה לבטחון המדינה". בתעודת ההוקרה והכבוד שנמסרה למשפחה מידי ראש אכ"א נכתב, כי "אביבית ראתה את שירותה כשליחות ונשאה בה במסירות ובאהבה, נכונה ומסורה תמיד, הקדישה עצמה להגברת כוחו של צה"ל, לטיפוח רוחו, כאשר טובת המדינה לנגד עיניה. תרומת חייה היתה גדולה, שליחות חייה נקטעה עם מותה".

הזמר טל שגב מספר: "חבר משותף שמכיר את המשפחה אישית קישר בינינו. בהתחלה אמרתי שאני אלחין את השיר ואעביר אותו לזמר אחר כדי שהוא ישיר אותו. באתי למשפחה עם הגיטרה והשמעתי להם את הלחן. הם מיד ביקשו שאני, ולא אף אחד אחר, אשיר את השיר". "לא הכרתי את הסיפור של אביבית והתחברתי לשיר מאוד מהר. הם אהבו את הלחן מהרגע הראשון", הוא מוסיף.

"טל סיפר שמיד כשקרא את השיר הוא התחבר למלים ובתוך כמה דקות חיבר את המנגינה", מספרת ענבר, "מבחינתי, הוא התחבר לרוח השיר שכתבתי ושיקף את אביבית כמו שהיא. המנגינה משלימה את המילים באופן מוחלט".

"אני מרגיש שחלק מהמטרות שלי כזמר זה לשמח את האנשים. הניחוח הזה של האביב שיש בשיר ישר דיבר אלי. עכשיו אני מרגיש שאני מחזיק יחד איתם את הדגל. זו הרגשה של מעבר לאגו או לכסף", מסביר שגב.

"הרעיון של השיר, מבחינתי, הוא שלכל מילה ולכל שורה יש משמעות מיוחדת בשבילנו – האהבה שלה לבעלי חיים, לטבע, לפרחים, לספרים. השלווה שתמיד היתה לה. אביבית תמיד הסתובבה עם חיוך גדול על פניה", מסבירה ענבר את השיר. "בנוסף, יש בשיר גם כמה משפטים המתארים את הגדיעה המפתיעה של חיים מבטיחים", היא מוסיפה.

במשפחה מסבירים כי השיר לא נועד להיות שיר לימי זיכרון או לאבל. "חשוב לנו שזה לא יהיה שיר רק לימי אבל. מדובר בשיר אופטימי ואנשים אשר שמעו את השיר סיפרו לנו שחשבו בהתחלה שמדובר בשיר אהבה, שיר געגוע, ולאו-דווקא שיר אבל. המטרה היא שהשיר יושמע בכל מיני סיטואציות. זה לא רק שיר זיכרון". במשפחה מקווים כי אנשים אשר ישמעו את השיר ויבקשו לתהות אחר משמעותו, יחפשו ויגלו את אביבית וסיפור חייה.

כבר במהלך השנה הראשונה לפטירתה החליטה המשפחה להנציח אותה באופן אשר לדעתם יהלום בצורה הטובה ביותר את אופיה השמח ואת אהבתה לספרים. בני המשפחה בסיוע המרכז למורשת המודיעין החליטו להקים את ספריית הקריאה וההשאלה בבית הספר התיכון שבו למדה אביבית ולהפוך את המקום למוקד פעילות מרכזי בבית הספר.

הספרייה ממשיכה להיות מקום שוקק חיים. בכל שנה, בתאריך הלועזי לפטירתה של אביבית, מתקיים במקום אירוע מיוחד. "הסיבה להקמת הספרייה היתה אהבתה הגדולה לספרים, בעיקר מדע בידיוני ומתח". בספרייה הממוקמת בבית הספר התיכון שמעון בן צבי בגבעתיים, הונחו שטיחים מקיר לקיר ויש בה אזור להאזנה למוזיקה, על הריצפה מונחים כריות ופופים לישיבה נוחה לקריאת ספרים.

"זה מוקד למפגש של חברים. התלמידים יושבים שם, מאזינים למוזיקה, קוראים ספרים, גולשים באינטרנט. היה לנו חשוב שזה יהיה מקום פעיל ולא רק אנדרטה", מסבירים הוריה של אביבית. "אנחנו מקווים כי הספרייה תהיה תוססת ופעילה, תהווה מקום למפגשים חברתיים ותעודד השקעה ולמידה - שילוב מנצח שהוכיח את עצמו שוב ושוב, בהישגיה הגבוהים של אביבית לכל אורך הדרך ובכל תחום שעסקה בו", סיכמה ענבר.

אביבית הותירה אחריה הורים - חיים ורבקה, אחות תאומה - ענבר ואח - שגיא.