בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
רומן בפרקים: הכל אמיתי, והכל קרה. העובדות קצת שונו - והדמויות קצת טושטשו. אבל כולם מכירים אותם - את השופטים הלא-חכמים ואת עורכי הדין הלא-ישרים-במיוחד ואת המפכ"ל שקומבינות רוחשות בליבו ואת הפוליטיקאים שמחפשים ריגושים בדירת-מסתור, ובעיקר את הנשים החזקות שמשחקות בגברים חלשים. ויש גם ראש ממשלה שעומד בראש המערכת
דני ותמר נפגשו באוניברסיטת תל אביב. דני היה בשנת לימודיו האחרונה בעוד שתמר אך זה החלה בלימודיה. כשדני הגיע לשם לראשונה, במסגרת פרויקט מיוחד לעידוד השתלבותם של צעירים וצעירות משכונות במצוקה, הוא היה המום. בניין הלבנים האדומות שבו שכנה הפקולטה למשפטים היה מלא בבחורים ובבחורות, לבושים בבגדים עם מיתוג יוקרתי, שוקקי-חיים, חסרי מנוח, מוכנים לבלוע את כל מה שהמקום הנפלא הזה יכול להציע להם. מכוניותיהם היוקרתיות חנו בחניונים הסמוכים. אף לא אחד מהם נאלץ לעבוד לפרנסתו במהלך הלימודים או להתחבט בבעיות פרנסה. מקומות להתמחות היו שמורים לרבים מהם בגלל הקשרים של הוריהם. שלא כמו דני, הם לא נאלצו לכתת את רגליהם כדי למצוא משרד עלוב כלשהו שירצה לקבלם להתמחות תמורת שכר עלוב. דני חשש בתחילה מן העובדה שנקודת-הפתיחה שלו, גם חברתית וגם השכלתית, הייתה נמוכה משל כל השאר. הוא החל בלימודיו, על-פי אישור מיוחד, לפני תום שירותו הצבאי. במסגרת הפרויקט המיוחד, שבו פתחה אוניברסיטת תל אביב, הממוקמת על חורבותיו של כפר ערבי שיושביו ברחו ממנו במהלך מלחמת-העצמאות, היה עליו ללמוד, לפני תחילת לימודיו הסדירים, שנתיים במכינה מיוחדת כדי לשפר באורח משמעותי את ציוניו בתעודת-הבגרות. רק לאחר מכן, הצטרף דני למסגרת הרגילה של לימודי-המשפטים. אבל עד מהרה הוא למד להסתגל לאווירה הכללית - והפך לחביב הכיתה שלו. מראהו המלבב בוודאי סייע לכך. לא-מעט סטודנטיות ראו בו, מבלי להכירו לעומק, מעין מושא חלומות. ציוניו של דני לא היו גבוהים במיוחד - אבל הוא לא היה מודאג בעניין זה. גם בבית-הספר התיכון הוא תמיד דאג לכך שיהיו לו ציונים שיספיקו לו כדי לעבור משנה לשנה. כך הוא נהג גם בבית-הספר למשפטים. בסתר ליבו הוא ידע שהוא יצליח יותר מכל אלה שקיבלו את הציונים הכי גבוהים בכיתה; אלה שבאו מוכנים לכל שיעור לאחר שהם קראו את פסקי-הדין המופיעים ברשימות-הקריאה שנמסרו להם בתחילת כל סמסטר. דני לא קרא את פסקי-הדין לפני השיעור, גם בגלל שהוא נאלץ לעבוד לאחר שעות הלימודים, מה שגרם לו להגיע לפעמים מנומנם לשיעורים, וגם בגלל שהוא לא ראה הרבה טעם בכך. המרצה או המתרגל ממילא היו מתארים בכיתה הן את העובדות בכל פסק-דין והן את מה שקבעו השופטים. לאחר מכן היה מתפתח רב-שיח בכיתה שבמהלכו התבקשו התלמידים להפגין יצירתיות - ולנסות להתווכח עם צדקת פסק-הדין. דני תמיד שאל את השאלה האחת שהשאירה את המרצה או את המתרגל חסר-תשובה טובה. אחד מהמרצים, מאלה שלא יכלו לענות לדני על אתר, הציע לו להיות מתרגל שלו. דני סירב בנימוס. הא לא התכוון לכלות את ימיו במשרה דלת-שכר. יכול להיות שאשתו-לעתיד הייתה שמחה אם הוא היה מקבל על עצמו קריירה של מרצה באוניברסיטה, אבל זה לא מה שדני איחל לעצמו. בעיני רוחו הוא כבר חזה לעצמו עתיד אחר לגמרי. כשתמר נכנסה למנזה האופנתית, שנמצאה בבניין בעל הלבנים האדומות, ונעמדה בתור לרכישת קפה, דני אמר לחבר שישב עימו, יואל בן-שטרית, שעם הבחורה הזאת, אדומת-השיער, הוא עומד להתחתן. החבר של דני לא הבין על מה הוא מדבר. - "אבל אתה לא מכיר אותה", דרש חברו של דני. - "אין לי ספק שזאת תהיה אשתי. אני אוהב את צבע עורה הנקי. אני אוהב את עמידתה הזקופה, המשדרת מעט ריחוק מן הסובבים אותה, בתור לרכישת קפה, ואני אוהב את המבע המשועשע בעיניה. לך תקרא לה..." - "הלו, אני לא עובד אצלך..." - "טוב אז אני אלך, אבל תזכור מה אמרתי לך..." תמר הייתה פחות נלהבת מן הפנייה הישירה של דני. היא הצטרפה לשולחנם של שני החברים - אבל לא שהתה שם יותר מכמה דקות. תמר למדה בפקולטה למדעי-המחשב. דני למד משפטים. יואל בן-שטרית לא למד באף אחת מהן. הוא בחר לעצמו מסלול-לימודים מסוג אחר לגמרי. שתי הפקולטות שבהן למדו דני ותמר לא נמצאו באותו בניין - לכן דני לא ראה את תמר עד לאותו היום. אבל זה מה שהיה יפה במנזה המרכזית של אוניברסיטת תל אביב. לשם באו כולם - ומשם יצאו לא-מעט זוגות מחובקים. כרי-הדשא הנרחבים היו גם הם מקום שבו אפשר היה ליצור קשרים - אבל לא כמו במנזה. שם, הכל נראה יותר טבעי. דני, המנוסה, הרגיש שם כמו דג במים. קל-דיבור, מעצם טיבו, הוא לא התקשה לגשת לכל אחת ולנסות לקשור עימה שיחה. יואל בן-שטרית היה שונה ממנו.
|
תאריך:
|
23/10/2013
|
|
|
עודכן:
|
23/10/2013
|
|
ד"ר חיים משגב
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
יהוידע
|
24/10/13 09:01
|
|
2
|
|
נחום שחף
|
27/10/13 17:22
|
|
פורום: סיפור אמיתי
|
כתוב הודעה
|
|
תנחום, כדרכו, לא בזבז זמן על שיחת-חולין, בבוקר שבו הוא התקשר לביתו של דני, ופתח מיד בתכלית השיחה.
|
|
|
דני לא שמע שוב ממרציאנו מאז שהוא ייצג אותו באותה פרשה שהסתיימה, למעשה, בלא-כלום. המשטרה הרימה ידיים ולא המשיכה לחקור בכיוון שעליו היא רמזה בדיון הראשון בפני השופט אלון אלקיים. דני ידע אומנם שמרציאנו נעצר עוד פעם או פעמיים, אבל איש לא פנה אליו בעניין ייצוגו.
|
|
|
דני בן-אור הכיר את ה'סידורים' האלה - וגם הוא השתלב בהם פה ושם; למשל, בעת שהוא ביקש 'להחליף' שופט בתיק שהיה לו בו עניין מיוחד. יש, כידוע, שופטים נוחים יותר - ונוחים פחות. יש גם לא מעט שופטים שמלכתחילה לא היו צריכים להיכנס למערכת-המשפט; שופטים אלה, מי שנכנס לאולמם מבין ללא-קושי שאלת-הצדק, מכוסת העיניים, כדי להראות לצופים בה שמלאכת השיפוט נעשית ללא פניות, באורח שוויוני, היא גם קצת לא-חכמה.
|
|
|
פטריק דייוויס כותב תסריטים בהוליווד. אחרי שהצליח למכור את תסריטו הראשון חשב שהוא בדרך להצלחה. המציאות הראתה שהמצב שונה.
|
|
|
בכך תמה השיחה הראשונה בין דני לבין מרציאנו.
|
|
|
|
|
|
יוסף אליעז
רה"מ נתניהו מסובך עם ממשלה שכזאת, עם ביידן, עם גלנט, עם בג"ץ והחרדים, ולערך עם כל העולם למרות המצב בישראל רצוי לחייך מעט ולקוות לימים בהם נוכל לצחוק בפה מלא...
|
|
|
דן מרגלית
שאשא-ביטון הסבירה כי לא יכלה עוד בכנסת וברמה אליה התדרדרה דווקא משום כך אני סבור כי צריך כמותה בכנסת, ובממשל בנימין נתניהו קיבלנו את ההפך, את מירי רגב
|
|
|
אלי אלון
באירוע יום ההולדת המרגש שוחח-ראיין נועם סמל, את עמוס חורב שנולד לפני 100 שנה, איש צלול וחד שסיפר על פרקי חייו השזורים בתולדות תקומת המדינה
|
|
|
חנינא פורת
לינה משותפת - פוליטיקה וזיכרון עוד ספר על החינוך המשותף והלינה המשותפת בין שיח "הקורבן" לבין שיח כולנו ואנו "המתרונן", מתוודה חלפין בפני הקורא כי רוב הזמן היא מעדיפה לשתוק
|
|
|
איתן קלינסקי
יחזקאל, שחווה את חווית חורבן הבית הלאומי בשנת 586 לפנה"ס, כואב את כאב חורבן הבית הלאומי וכואב את המציאות ההיסטורית רווית השסעים וגילויי השנאה שהיו בעם ישראל, עם שהתפלג לשתי יחידות ...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|