"קשה לראות מה אפשר לעשות", חזר דני ושיחזר לעצמו, בעת שהוא נותר לשבת על כיסאו, את מה שהוא אמר לתנחום, בשעה שהוא היה כבר ליד דלת-היציאה.
תנחום לא אמר מילה. כל מה שהיה צריך, מבחינתו, להיאמר, כבר נאמר.
הוא כבר היה בדרכו ליעלה, אשתו של מרציאנו, כדי לדווח לה. הוא רצה לשמוע ממנה כיצד ממשיכים מנקודה זאת.
גם הוא נותר בהרגשה שזה לא הולך להיות קל.
ולא רק בגלל שדני לא ירצה לעשות את מה שהוא התבקש לעשות, או משום שהשופט רבינוביץ יתעקש שלא לעשות את מה שיבקשו ממנו לעשות, אלא בגלל שיש בפרשה כוחות שהם מעבר לשליטתה של משפחת מרציאנו.
זה היה ברור גם לתנחום. הוא לא אמר דבר ליעלה, משום שהיה ברור לו שגם היא רואה את הדברים באותו האופן.
המעצר התמוה של הבוס שלו המחיש זאת טוב מאוד.
דבריו האחרונים של דני חידדו עוד יותר את תחושת אי-הנוחות של תנחום.
למעשה, דני התכוון לכך שאת האופציה של פנייה לפרקליטות אפשר להוריד מעל הפרק. אין שום סיכוי לעסקה עם הפרקליטות, בהנחה שכל המעצר הזה של הבוס שלו הוא באמת פרי פעולה משטרתית תמימה, שאין מאחוריה כל קומבינה נסתרת.
בפרקליטות, ללא ספק, לא יקבלו כל הצעה שהיא בעניין זה.
גם במשטרה, שבוודאי לא הייתה, במישור המקומי, זה שעצר את מרציאנו על יסוד מידע-כביכול, חלק מקומבינה כלשהי, המתינו יותר מדי זמן לרגע הזה. בבזל"ת, המחלקה לתפקידים מיוחדים, שהוקמה בדיוק כדי לעצור עבריינים מסוגו של מרצאינו, בוודאי שלא ידעו דבר על משהו שאינו כשר במעצרו של מרציאנו - ולכן ככל שישאלו לדעת מפקדה הסירוב להסדר-טיעון יהיה חד-משמעי.
לא פעם ולא פעמיים ניסו אנשים בפרקליטות או במשטרה לפתות כל מיני עבריינים שהסתבכו בפשעים חמורים בטובות-הנאה מפליגות, כדי שימסרו אינפורמציה מפלילה שיש בכוחה לסגור את מרציאנו מאחורי סורג ובריח למשך הרבה שנים, כגון תמורת שחרור ממעצר או אפילו הרבה יותר מזה, אבל זה אף פעם לא הלך.
מחיקת כתבי-אישום או מחילה של נשיא המדינה לקרוב-משפחה, הוצעו אף הם הרבה יותר מפעם אחת, ותמיד התגובה הייתה שלילית. גם הקלה משמעותית בעונש המאסר למי שמוסר האינפורמציה רוצה ביקרו או שחרור מוקדם ממאסר של מוסר האינפורמציה עצמו, היו תמיד מונחים על השולחן, אולם גם אלה אף פעם לא צלחו.
אף התוכנית להגנה על עדים לא שכנעה איש להעיד נגד מרציאנו. היא הייתה פריכה מדי - ולא אטרקטיבית. לא-מעט עדים מטעם המדינה סיימו לא-טוב את חייהם למרות כל הצעדים שננקטו כדי לשנות את זהותם או כדי להטיסם לארצות שעימן יש למדינה הסכמים הכרוכים בשיתוף פעולה על הרקע הזה.
דני ידע את כל זאת - ולכן גם מסיבה זאת הוא לא כל-כך האמין שהמעצר של מרציאנו הוא לגמרי תמים. אף משתף-פעולה-בכוח לא יהיה מוכן לסכן את עצמו, או את משפחתו, בגלל כמה חודשי מעצר או אפילו בגלל הרבה יותר מכך.
מכאן, שאם 'המודיע' ידוע למשטרה, אין סיכוי ששמו ייחשף אי-פעם, מטעמים של הגנה על חייו ועל חיי משפחתו, ובמקרה כזה עדותו לא תהיה שווה הרבה במשפט; ואם 'המודיע' הוא אנונימי, כביכול, אז בוודאי שכל סנגור יעלה את האפשרות שאין שום דבר תמים במעצרו של מי שכביכול גנב מזוודה משותפיו.
כך או כך, דני לא יכול היה שלא לשער שאין באמת 'מודיע' ושהידיעה שקיבלו בבזל"ת היא פרי תכנון של מישהו שיש לו את הכלים לשחק בגורלות של בני-אדם.
המעצר היה 'נקי' מדי.
בקלות רבה מדי נמצאה, באורח פלא, מזוודה מלאה במזומנים מתחת למיטה בחדר שאליו הגיע מרציאנו.
מניסיונו, דני רשאי היה להניח שדברים כאלה קורים רק באגדות.
