השתתפתי בכינוס ועידת ההסתדרות ה-19. נדהמתי לראות לאיזו "בירא עמיקתא" הגיעה ההסתדרות בראשות עמיר פרץ.
עם תחילת הוועידה, מיקום חבר הכנסת חיים כץ ויו"ר הסיעה השניה בגודלה בהסתדרות לא בשורה ראשונה, כאשר בשורה זו ישבו מקורבים ואורחים של עמיר פרץ, וכן מיקום הצירים לפי סיעות היה ברור שהאוירה טעונה והחגיגיות ממנה והלאה.
בקדמת האולם הובאו כנראה "מגוייסים" להפרעה, כך שגם יו"ר הוועידה לא הצליח להשתלט עליהם בבחינת "הגולם קם על יוצרו", והם השרו על הוועידה כתם חזק של ברוטליות ואלימות (אחד מהם ירק על מר פיני קבלו יו"ר מפלגת העבודה בהסתדרות).
הגדיל לעשות מר שלמה אביטן, יו"ר הוועידה כאשר בחוסר מחשבה,
טיפשות ודיבור כשל "גנגסטר" המאיים על חבר הכנסת כץ שירד מהבמה, מנתק מיקרופונים ושולח סדרנים להוריד את ח"כ חיים כץ מדוכן הנואמים (ברמקול, כאשר כולם שומעים).
כאשר רבים עזבו את האולם ולא נשארו לקבלת נשיא המדינה ,הביא מר פרץ גדודים של תנועות נוער וקיבוצניקים להשלים את התפאורה.
עמיר פרץ תתעשת.
מנהיג עובדים אמיתי,קורא לאחדות כל השורות.
מי שעיקר מעיניו הוא להיות ראש ממשלה, אינו יכול לרכב על גב הפנסיונרים, המסכנים והחלשים כקרש קפיצה.יש לדאוג להם נטו.
החיבור עם מפלגות לא ציוניות במקום להכליל את כל המפלגות הציוניות תחילה, אינו משרה אמינות להצהרות המושמעות על-ידי עמיר פרץ.
חשוב ליצור הסתדרות חזקה שדואגת באמת לעובדים,לפנסיה ולתנאים סוציאליים ולא לבניית מסלול לראשות הממשלה.
