מעל בימת הכנסת שמענו את השר לביטחון לאומי המתלהם מקריא את יצירתו השירית "אני לא עז". בשירו הוא הבהיר, כי זה לא מוסרי להפסיק את המלחמה מפאת כבוד החללים, אבל לדעתו של השר-המשורר, זה מוסרי מאוד להקריב את חיי כל החטופים למען הביטחון, כשהיד הגרומה של המוות עלולה כל יום ליטול את חיי החטופים, הכלואים בצחנת האופל של המנהרות בעזה, ותחזירם לבתיהם בארונות מתים.
מצער, שהמוסר המעוות של איתמר בן-גביר מנווט את ראש הממשלה, שאינו בוש להציג את ביטויי הכאב, שמביעים יום-יום משפחות החטופים, כביטויים המסייעים לחמאס.
"המוסריות הפטריוטית" של איתמר בן-גביר דוחפת ליציאה במשנה תוקף לפעילות מתוך המשבר אליו נקלענו. "המוסריות הפטריוטית", המבקשת להקים את עזה היהודית, תגרור אותנו למציאות חיים מדממת, שתתבע מאתנו יום יום קורבנות.
אני פוחד מעולמו המוסרי של איתמר בן-גביר, המנווט היום את ממשלת ישראל למציאות, בה מונחלים לנו זִרְעֵי עֲקֵדָה, נִבְטֵי שִׁנְאָה וּפִרְחֵי מִרְמָה. אני פוחד ממציאות, בה אימהות עבריות תבאנה לעולם ילדים כדי לעוקדם בעולת המרמה.
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
