אל תעשנו!

אל תעשנו. זו אינה פקודה. זה אינו צו איסור. זאת בקשה פשוטה, ברורה, להימנעות. פשוטה כמשמעה. זו פנייה אל השכל הישר שלכם, אל תבונתכם. אל ההיגיון הפשוט. אכתוב זאת שוב, בקצב הקשבה, בקצב הכתבה: אל תעשנו. העישון לא בריא. הוא מחליא. כשאתם מעשנים, אתם דוחים. אי אפשר להתקרב אליכם. כשאתם מעשנים, אתם מרחיקים. כשאתם מעשנים נודף מכם ריח של מאפרה, שזה עתה נמעכו בתוכה עשרות בדלי סיגריות מעושנות, שעשנן טרם נמוג.

אל תעשנו. החדרים שאתם מעשנים בהם נותרים לא-ריחניים זמן ממושך לאחר שאתם עוזבים אותם, קל וחומר אותם שחלונותיהם נותרים סגורים. מקומות שאין בהם פתחי איוורור להינדפות העשן שאתם מותירים שם כמו יבלת שאינה יורדת. כמו כתם לא מוסר. כמו צלקת שלעולם נשארת.

אל תעשנו. לא בגללי (עזבו אותי, אני אמצא לי דרכים להירתע מכם ולהתרחק). בגללכם. למענכם. אל תעשנו. בכך תעשו שירות טוב לעצמכם. לבריאותכם. אל תעשנו. פשוט הימנעו מעישון. כאשר לא תעשנו, אתם תנשמו טוב יותר, חלק. בלי שיעולים. בלי חירחורים. בלי השתנקויות. הריאות שלכם ייפתחו. אתם תרגישו רעננים יותר.

אל תעשנו. אם לא תעשנו, אתם תירקו פחות. לא תפלטו ליחות צמיגיות, מגעילות. אל תעשנו. אתם תתפלאו כמה כסף מתפנה לכם לרכישת דברים אחרים, לא פחו מהנים, מועילים יותר.

אל תעשנו. ואם איכפת לכם מאתנו, הלא-מעשנים, אשר בעל כורחנו נכללים בקטגוריית ה"מעשנים סבילים", אז אנא מכם - התחשבו מעט גם בנו. תודה. ובכך תעשו שירות כפול, לנו אבל בעיקר, בראש ובראשונה, לעצמכם.