נדמה שאין צרכן במדינה שלא נחשף לתרמיות, חיובים מיותרים וכל מיני תשלומים מוזרים מצד חברות התקשורת, הבנקים ושאר חברות בעלות כוח אדיר במשק הישראלי. כל ניסיון להתנגד ולנסות להשיב את כספינו האבוד עולה לנו, הצרכנים הקטנים, בהרבה מאוד עצבים, עוגמת נפש וטרחה. אך נדמה לי שהקש ששבר את גבי מבחינה זו היה מקרה שקרה לי עם חברת פרטנר.
במהלך טיול בחול נשדדתי, ועם חפצי וכספי נגנב ממני טלפון של פרטנר אורנג'. כמובן שהטלפון הראשון הוא לחברת האשראי, שאני חייב לציין לשבח על מענה בשניות ועל ביטול הכרטיס; אך נסו להשיג את פרטנר ומובטחת לכם המתנה מייבשת של לפחות 10-15 דקות. עד שהצלחתי להגיע לנציג רלוונטי בפרטנר, הגנבים חגגו לי על הקו ועשו שיחות ב-1,000 ש"ח.
אתם חושבים שבפרטנר התכוונו לקחת אחריות על חוסר יכולתם לספק מענה מיידי ללקוח שצריך לבטל הקו במיידי? לא ולא. בפרטנר ציפו שהלקוח ישלם על חוסר יכולתם לספק שירות, שבמקרה הזה עלה לי כלקוח ביותר מ-100 ש"ח לדקה על כל דקת המתנה.
כצרכן שיודע את זכויותיו, ניסיתי להתנגד לתשלום החוב. לא שילמתי אותו, אך בפרטנר לא ממש דאגו. הם מצויידים בשרשרת עורכי דין שישלחו את ידיהם הארוכות אל חשבונות הבנק של הלקוחות הסוררים
ואכן, כעבור שנה נלקחו על-ידי הוצאה לפועל מחשבוני 2,700 ש"ח, ללא שום הודעה מוקדמת או אזהרה. וכך נשדדתי פעם שנייה.
אם כך מתנהגת חברה גדולה כלפי לקוח קטן לאן הגענו? כל חברה יכולה לטעון כלפיכם שיש לכם חוב, וללכת להוצאה לפועל ולקחת מחשבונותיכם אלפי שקלים כאוות נפשה ומבלי אפילו ליידע אתכם. הכיצד זה ייתכן? איך זה שאין שום חוק שמחייב את החברות ליידע לקוחות על הליך של הוצאה לפועל? איך ייתכן שאין שום גוף צרכני שיכול להגן על הצרכן הקטן?
אני בטוח ויודע שאני בטח לא המקרה הראשון ולא האחרון. אלפי אזרחים עומדים בפני חשבונות בנק מרוקנים על-ידי אותו סוג חברות כוחניות ותאבות בצע. זה קשה, אבל כל צרכן חייב לעמוד על שלו. לא לוותר לחברות הללו גם לא על סכומים לכאורה זניחים. ואם צריך - ללכת לבית משפט לתביעות קטנות, כי אם אנחנו לא נעשה זאת, איש לא יעשה זאת עבורנו.
