לכאורה, רק השם יתברך יכול להשיב מתים לתחיה, אבל לי אין ספק כי גם כבוד סגן השר המקורב אליו, מר
יעקב ליצמן, גם הוא יעשה זאת. כי בניגוד לדברי האינטרסנטים המלעיזים, מפלגת "שינוי" לא קמה בשל שינאה. היא קמה בשל מצוקה איומה. היא קמה בשל תחושתם של רבים עד לבלי האמן שבמדינת ישראל בעלת הרוב החילוני המוחלט, יש קבוצה קטנה ונחושה אשר, פשוטו כמשמעו, תפשה כאן בעלות. היא תפשה כאן בעלות מפני שהרוב החילוני המתחלחל והמתפלץ הן מתשוקתם של החרדים להפוך את אורחותיהם לדרך החיים של כולנו והן מרעבונם הבלתי נדלה לכספי המדינה, הרוב המתחלחל והמתפלץ הזה הוא נרפה ומפורד מכדי לקום ולעמוד בפרץ.
המצוקה והזעם, ותחושת ה"הגיעו מים עד נפש", הם שיצרו את "שינוי" והביאו אותה כמעט בן-לילה לכוח עצום - לכוח כה עצום עד שדומה היה כי בשל עצם קיומו בן-לילה כל המדינה חזרה לפרופורציות, בן-לילה החרדים שבו להיות קבוצה שולית קטנה שאיננה מזיקה ואיננה מסכנת, ומפלגת "שינוי", כאותו חוואי חזק ושקט מן הסרטים אשר בצוק העיתים החליט כי אין לו מנוס מלעשות מעשה - הפכה למיותרת, וכמו בסרטים, דהתה ונמוגה אל תוך השקיעה.
אבל העולם שלנו מתנהל בגלים. עת שנמוגה, ובצדק, התארגנותם הזועמת של החילונים, שב הקומץ החרדי ו"תפש גובה". והיום נראה כי גם החלחלה והפלצות הישנות, אשר שבו באחת אל פרצופי כולנו, מבהירות כי שמחתנו על ה"ניצחון" הייתה מוקדמת מדי, וכי אין שום מנוס אלא שוב לקום, ושוב לעשות מעשה.
אולי רק השם יתברך הוא שיכול להשיב מתים לתחייה. אך מקורבו הנכבד של השם יתברך, ואולי גם נציגו הרשמי עלי אדמות, כבוד סגן שר הבריאות, הרב מר יעקב ליצמן, הוא אשר, בשחצנות הבלתי נתפשת של מיעוט ארכאי המתנשא ותופש ברהב בעלות על אזרחי המדינה כולם, הוא שהשיב אתמול מן המתים, למאבק הכרחי נוסף על עצם קיומה של מדינת יהודים חיה ורציונאלית, את מפלגת "שינוי".
