ההחלטה להעביר ממקומם את מי שקבורים במתחם "ברזילי" באשקלון, היא הזדמנות לזכור שבנושא זה אנחנו בבעיה גדולה הרבה יותר. הנה בלא מעט מקומות בארץ כבר התחילו לקבור מתים ב"קומותיים" - ועדיין בתי הקברות הקיימים כבר מלאים כמעט עד אפס מקום, ולמרבה הצער עוד האת, כמובן, נטויה. בתי הקברות תופסים כבר עכשיו שטחים עצומים בערינו, וזהו תרתי משמע "שטח מת", אשר אי-אפשר להתייחס אליו אפילו כאל "ריאה ירוקה". אין שום מנוס מלשנות לחלוטין את המצב. אין מנוס אלא לקבל החלטה כי מעתה נקבור את מתינו בקולומבריום.
בניינים גבוהים, אפלוליים, עגולים, אולי בעלי חלל מרכזי גדול, אשר קירותיהם החיצוניים בעובי מעל שני מטרים, עם כמובן "מרפסות" כלפי פנים, למבקרים, וכל מטר על מטר של קיר הוא מצבה - ושמא לוח זיכרון - עם נר תמיד מהבהב, ומאחוריו, בשכיבה, הראש אלינו, נחים שרידיו של יקירנו המת. וגם קל וחינמי לעשות זאת.
כרישי נדל"ן אשר יחמדו את שפע הקרקעות המשמשות היום בתי קברות יחויבו לבנות לעצמם את מגדליהם רק על מחצית הקרקע, ואת מחצית הקרקע האחרת להותיר, ועליה להקים פארק זיכרון, ובו בניין ענק - או כמה כאלה - אשר אליו יועברו - הכל, כמובן, על-חשבון הקבלן - כל הנפטרים המצויים היום בבית הקברות, כאשר הבניין גם יכיל - או הבניינים יכילו - גם מקומות פנויים לעתיד, לעוד כפליים ככמות הזאת.
רישמו לפניכם. אין שום מנוס מלשנות לחלוטין את סידרי הקבורה בישראל, כולל שינוי כל בתי הקברות הקיימים. והפיכת מחצית השטח לנדל"ן תוך חיוב הקבלן להקים על המחצית האחרת "קולומבריומים" ענקיים, נוראי הוד, לקבורה - זוהי הדרך לעשות זאת.
