מי ששלח יד אמיצה וחשף טֶפַח-עָצֵב מהערווה המכוערת של המערכת המשפטית שלנו, חייב לשלוח את ידו השנייה ולחשוף לאור היום את הגוף המכוער והמסואב הזה מכף רגלו ועד צווארו. ומדוע רק עד צווארו? מפני שהפנים התחפשו שנים רבות כל-כך לפְּנֵי אלת-הצדק העיוורת, עד שהמסווה הפך לחלק בלתי-נפרד מהעור, ורק בדיקת "החומר התורשתי", זה שכל בעל תפקיד בכיר הנחיל לבאים אחריו אשר הוא חפץ ביקרם - רק בדיקה מדוקדקת כזאת עשוייה לחשוף את הפרצוף האמיתי והראייה האינטרסנטית החדה מאין כמותה של כמה מנושאי התפקידים הבכירים ביותר במערכת.
שום דבר לא נעשה במערכת הזאת בשוגג. כולם בה מקצוענים. בידיהם מצויים כל האמצעים וכל הזמן הדרוש כדי להגיע לחקר האמת, גם אם אמת מסוימת תשמיט מידיהם תיק נחשק זה או אחר.
אלה בתוך המערכת שידם אינה בקנוניות ובמעל, אך מעלימים עין מתאוות ההרשעות הבלתי-נשלטת, ושותקים - גרועים בעיניי לא פחות ואולי אף יותר מאלה העושים כל מעשה נבלה כדי לטפס מעלה מעלה לעבר המעלה העליונה.
הנפוטיזם והחבריזם בתוך המערכת הם כבר מזמן מן המפורסמות והבנאליות, עד כדי כך שרובנו עובר על-כך לסדר היום בהיסח הדעת.
השמות שהוזכרו בכתבתו של יואב יצחק כמי שנמנים על אנשי החצר הדיקטטורית של נשות הפרקליטות, הם מעין דוגמית-חינם ממערכת הקשרים המסועפת והמסואבת שבין המשטרה והפרקליטות.
רק לאחרונה חזינו כולנו במו עינינו כיצד הקשרים הללו זוחלים ומתפתלים וחודרים ומסבכים את מערכת השפיטה.
סירחה של שופט שלום אחד שסרח מתוך אמביציה-מַקְבֶּתִית - די בה כדי להצחין את כל הערכאה התחתונה. ומה ייאמר ומה ידובר כשהדבר יתרחש בערכאה השנייה והשלישית?
יתרחש או התרחש? - זו עדיין השאלה! אבל כבר ברור מעבר לכל ספק סביר שמשהו רקוב בממלכת דנמרק שלנו.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
