פגישה באִיגָרָא רָמָא בדרך לבֵירָא עַמִיקתָּא

למקרא כתבתו של נועם שרביט על הפיגוע הקטלני במוצב אורחן, נזכרתי שלפני שנים רבות, לקראת סיום שירותי הצבאי, נאלצתי להגיע למסקנה המצערת שצה"ל הופך במהירות מפתיעה מצבא קטן, דל אמצעים ורב תושיה - לצבא גדול, עתיר אמצעי-לחימה משוכללים, אך גמלוני ומסורבל; צבא שראשיו נהנים מתנאי-שירות מצויינים, אך מצטיינים לרוב בקפיאה על השמרים; ביכולת המופלאה לְרַבֵּע כל מחשבה שאינה מרובעת מלכתחילה; בהקפדה כרונית לזלזל בכל יוזמה וכושר המצאה הנולדים בדרגים "הירוקים" הנמוכים והטריים; בהתעלמות מכל התראה שאינה מתיישבת עם שיטת ה"סמוֹך"; בכושר הבלתי-נלאה להתיש, לדכא עד עפר ולבטל כל-דעה שאינה תואמת את הקונצפציה-המטכ"לית-התורנית (זלזול קונספטואלי שהגיע, כזכור, לשיא אולטימטיבי ערב מלחמת יום הכיפורים); בהקדשת משאבים יקרים ליצירת כיסויי-שת עתידיים ורטרואקטיביים, וטישטוש של מחדלים וכשלונות חוזרים ונשנים.

מי ששלח יד אמיצה וחשף טֶפַח-עָצֵב מהערווה המכוערת של המערכת המשפטית שלנו, חייב לשלוח את ידו השנייה ולחשוף לאור היום את הגוף המכוער והמסואב הזה מכף רגלו ועד צווארו. ומדוע רק עד צווארו? מפני שהפנים התחפשו שנים רבות כל-כך לפְּנֵי אלת-הצדק העיוורת, עד שהמסווה הפך לחלק בלתי-נפרד מהעור, ורק בדיקת "החומר התורשתי", זה שכל בעל תפקיד בכיר הנחיל לבאים אחריו אשר הוא חפץ ביקרם - רק בדיקה מדוקדקת כזאת עשוייה לחשוף את הפרצוף האמיתי והראייה האינטרסנטית החדה מאין כמותה של כמה מנושאי התפקידים הבכירים ביותר במערכת.

לאחרונה פורסם באתר קטע מאת גיא דותן בשם: "שאלה גנטית", שמדבר על המטפל רפי יעקבי ושינויים ש-לפי טענתו-מתרחשים אצל המטופלים ההומואים שלו. רפי יעקבי טוען שהוא נלחם בדעה שאידיאולוגים של הקהילה ההומו-לסבית מפיצים אותה כאילו ש"הומואים זה גנטי ואין מה לעשות", בטענה כי "יש לו מטופלים שהשתנו". במיוחד הוא מאשים את גב' דבורה לוז ואת יונתן דנילוביץ' בהפצת שקרים טיפוליים שמונעים מהומואים רבים לרצות להשתנות ולהיות "סטרייטים מאושרים" .

שלום לכולם,

את הדברים הבאים כתבתי בכעס מאופק כשעה לפני הופעתו של היועץ המשפטי לממשלה בשידור חי בטלוויזיה, ואני מבקש לפרסמם כאן מילה במילה, כפי שנכתבו בזמן אמת: