פסגת זאב. ירושלים.
השעה 06:55 בבוקר.
זמן משוער ליציאה מהפסגה: 3 דקות.
הזמן שלוקח למשפחת ישראלי לצאת מהפסגה הוא: 40-30 דקות. ויש ימים שלוקח עוד יותר, אך בימים כאלו פשוט עושים אחורה פנה וחוזרים לכביש אחרי כשעה.
כך נראית המציאות של תושבי פסגת זאב.
מה ביקשנו? לצאת מהבית ולהגיע ללימודים, לעבודה בזמן?! בקשה מוגזמת כנראה.
היו דיונים, מכתבים, ועדות ומעורבות של ראש עירית ירושלים
ניר ברקת עוד בתקופת אורי לופליאנסקי, אך לא רואים שום תוצאה או לפחות התחלה של תהליך, של שינוי.
ואז - באה הרכבת. "הרכבת תשנה הכל", "בעלי רכבים ישאירו את הרכב בבית וייסעו ברכבת וכך העומס יופחת". אף אחד לא אמר שהרכבת רק תחריף את הבעיה, אך זה המצב בשטח.
סינכרון הרמזורים שהיה אמור להתקיים בחודש ספטמבר - לא קרה. בעודי נוסעת ליציאה מהשכונה, הייתי צריכה לחכות ששלושה רמזורים, אשר ממוקמים עם כמה מטרים ביניהם, יתחלפו לירוק, כאשר זה נראה בכוונה כשאחד נהפך לירוק ומיד השני הופך את צבעו לאדום.
מעבר הרכבת בשכונות הערביות לא שיפר את תמונת המצב אלא החריף אותו. אנשים רבים נמנעים מלעלות על הרכבת בפסגת זאב ומעדיפים לעלות עליה (אם בכלל) בתחנות אחרי השכונות הערביות.
אז מה אפשר לעשות? קודם כל, לא לוותר. יש אווירת ויתור בקרב האזרחים של השכונה. היה אפשר לראות את זה בניסיון ההפגנה שערכו ורק עשרות תושבים הגיעו להראות הזדהות ואכפתיות. צריך להמשיך לשלוח מכתבים, לפרסם מאמרים, לשלוח פקסים לעירייה ולראש העירייה ניר ברקת בעצמו. אולי יום אחד מישהו יקרא אותם ויבין שהמציאות שבה אנו חיים היא פשוט מגוחכת. אולי מישהו יקדם ויזרז את הפתרון שכרגע נראה בצורת גשר או כביש עוקף או אפילו מנהרה תת-קרקעית.
שוטרים. אכיפה של המשטרה בצומת שלפני הגבעה הצרפתית, לדאוג שהתושבים שמגיעים מכיוון מעלה אדומים והכביש הישן של היציאה מהפסגה, לא יחסמו את צומת הירידה מהגשר. וכמובן למנוע תנועת משאיות בכבישים ובצמתים באותה שעת בוקר עמוסה.
כמובן שאפשר ללכת לכיוון הקפאת הבנייה, כמו שרוב תושבי השכונה מציעים, אך אני לא חושבת שזה הפתרון, משום שאנו עלולים למצוא עצמנו מחכים שנים ובינתיים מצב השכונה, חוץ מהפקקים, יילך וייעשה גרוע משנה לשנה. אולי הגעת תושבים חדשים תביא כוח צעיר וחדש עם הרבה רצון ואמונה לשנות את המצב.
לא רק תושבי פסגת זאב סובלים מתופעה זו, אלא גם תושבי שכונת מעלה אדומים, תושבי היישובים שמעבר למעבר חיזמה ותושבי שכונת אדם. מדובר כאן באלפי תושבים שסובלים בוקר אחרי בוקר, שבוע אחר שבוע, שנה אחר שנה, מבעיית "תזמון היציאה מהפסגה".
