הקיצוץ המתמשך בתקציבי המשרדים החברתיים

"סנאט": הקיצוץ המתמשך בתקציבי המשרדים החברתיים יוסיף 50 אלף נפשות למעגל העוני.

"הממשלה מנסה לחזור לתוואי של ירידה בתקציב הביטחון, לאחר שלראשונה מאז שנת 1980 הסתמן שינוי ביחס בין ההוצאה לביטחון לעומת רווחה - כל הקצאת המשאבים הנוספים לביטחון מומנה בשנתיים האחרונות באמצעות הפחתה בתקציבי המשרדים החברתיים".

"הקיצוץ המתמשך בתקציבי המשרדים החברתיים, בהיקף של כ-9% עד כה, לרבות הקיצוץ המתוכנן בשנת 2004, יוסיף כ-50 אלף נפשות נוספות לפחות למעגל העוני ויעלה את סה"כ כל העניים בישראל ל-2 מיליון נפש, זאת לפני תשלומי העברה". כך עולה מנייר עמדה של פרוייקט "סנאט", הפועל במימון ובחסות קרן פרידריך אברט הגרמנית ועוסק בהעברת מידע לח"כים ולמקבלי ההחלטות.

יצויין, כי על צוות ההיגוי של הפרוייקט נמנים ח"כ גדעון סער (ליכוד), ח"כ יצחק הרצוג (עבודה) וח"כ אתי לבני (שינוי).

נייר העמדה, שחובר על-ידי הכלכלן ד"ר רובי נתנזון - יו"ר המכון הישראלי למחקר כלכלי וחברתי והכלכלנית אפרת בורנשטיין - עמיתת מחקר במכון, בחן את סדרי העדיפויות של ממשלת ישראל לאורך השנים ובמיוחד את הדילמה של תקציב הביטחון מול תקציבי הרווחה.

מהבדיקה עולה, כי כל הקצאת המשאבים הנוספים לביטחון, בעקבות האינתיפאדה, מומנה, בין היתר, בשנתיים האחרונות באמצעות הפחתה בתקציבי המשרדים החברתיים. המחקר בדק את התפתחות תקציבי הרווחה והביטחון לאורך השנים והמסקנה העולה ממנו היא כי נוכח המצב הביטחוני מאז חודש ספטמבר 2000 הוקצו למשרד הביטחון בשנים 2000 - 2002 משאבים נוספים בהיקף של כ-7 מיליארד ש"ח.

אולם כל הקצאת משאבים לביטחון מומנה באמצעות הפחתה בתקציבי משרדי הממשלה האחרים, על כל המשתמע מכך לגבי רמת השירות לאזרחים. בנוסף, התוכניות הכלכליות שבוצעו בשנת 2003, כלומר "הרפורמה במס", "תכנית החירום" ו"תקציב 2003" יחד עם "תכנית ההבראה" קיצצו כ-6 מיליארד ש"ח בתשלומי ההעברה, המהווים את עמוד השדרה של מדיניות הרווחה.

לדברי החוקרים, לראשונה מאז שנות ה-80' הסתמן שינוי במגמה הפיסקלית, כאשר תקציבי הרווחה קטנים ותקציבי הביטחון גדלים. אולם כעת מנסה הממשלה לחזור לתוואי של ירידה בהוצאות הביטחון כחלק מהמדיניות הפיסקלית המרסנת.

לדבריהם, כאשר בוחנים את שיעור ההוצאה החברתית מסך ההוצאה הפנויה של הממשלה (היינו הוצאות הממשלה ללא החזר חוב) רואים עליה של 75% מתחילת שנות השמונים ועד היום. אם בשנת 1980 חלקה של ההוצאה הציבורית לשירותי רווחה מסך ההכנסה הפנויה של הממשלה היה 31.7%, הרי בשנת 2003 היא יותר ממחצית התקציב הכולל ועומדת על 53.6%. עיקרה של עלייה זו התרחשה בשנות התשעים, בעקבות גל העלייה הגדול ממדינות בריה"מ לשעבר, משום שנוצר צורך להפנות משאבים רבים לחלק מהשירותים הציבוריים, בעיקר לצורכי קליטה ושיכון.

לדברי ד"ר רובי נתנזון ואפרת בורנשטיין, מימד נוסף בניתוח של המאמץ הכלכלי לאספקת שירותי רווחה בא לידי ביטוי בבחינת חלקה של ההוצאה לשירותים חברתיים בתוצר הכולל של המשק, כלומר התוצר המקומי הגולמי (התמ"ג). שיעור ההוצאה לשירותים חברתיים מן התמ"ג עלה משיעור של 17.8% בשנת 1980 ל-21.3% בשנת 2003.

במקביל למגמת הצמיחה בשיעור הוצאות הממשלה לשירותים חברתיים מסך הוצאותיה הפנויות, הקטינה הממשלה את החלק המופנה לצורכי ביטחון. לאורך שני העשורים האחרונים משנת 1980 ועד שנת 2000 (טרום פריצת האינתיפאדה) ניכרת מגמת ירידה ברורה בהוצאה הריאלית לצריכה ביטחונית: מהוצאה של 44 מיליארד ש"ח בשנת 1980 ל- 39 מיליארד ש"ח בשנת 2000 (מחירי 2000).

תקציב משרד הביטחון נשאר קבוע במונחים ריאלים משנת 1992 עד לשנת 2000. כאמור, הממשלה הגדילה את תקציב הביטחון בעקבות ההוצאות הגדולות של מערכת הביטחון בלחימה באינתיפאדה, אולם כעת היא מנסה לחזור לתוואי של ירידה בהוצאות הביטחון כחלק מהמדיניות הפיסקלית המרסנת ולכן הפחיתה שלושה מיליארד ש"ח מבסיס תקציב הביטחון של שנת 2003 ובתקציב 2004 חלה ירידה נוספת של 3.5 מיליארד ש"ח ברמת הפעילות.

יחד עם זאת, זוהי ירידה שאינה מתבטאת בהפחתה משמעותית של סך התקציב: 41.5 מיליארד דולר תקציב הוצאות נטו לשנת 2003 ו-42 מיליארד דולר תקציב 2004.