יום אחד חשבתי: אולי אעשה גינת ירקות בחצר ביתי. החלטתי לעשות זאת, והתחלתי לעבוד. קודם כול עקרתי את הקוצים בכפפות מיוחדות. אחר כך הפכתי את האדמה ויישרתי אותה במגרפה. אבנים קטנות נתקעו בשיני המגרפה. מדי פעם עצרתי והוצאתי אותם. לבסוף הסתכלתי באדמה החרושה בהנאה, וחשבתי: איזה יופי של גינה תהיה לי.
למחרת הרטבתי את האדמה, שתהיה רכה ואחידה. עשיתי חריץ עמוק וארוך במעדר, ועוד שש ערוגות כאלה. עכשיו נותר לי רק לזרוע. אבל מאין יהיו לי זרעים? סיפרתי לאמי. היא קנתה לי זרעי ירקות ואני זרעתי אותם בשמחה. בערוגה השמאלית שתלתי צנון, בשנייה שתלתי אפונה, בשלישית - גזר, ברביעית ובחמשית מלפפון ועגבניות שרי, בשישית - שמיר, ובשביעית - בצל ירוק. הוצאתי מגמבה ומדלורית את הגרעינים שלהם ושתלתי גם אותם. מאז השקיתי את הערוגות יום יום.
בוקר אחד גיליתי שהצנוניות התחילו לצמוח. בשבת שאחרי חג החנוכה ירד גשם שוטף. הסתכלתי מהחלון וראיתי פתאום בערוגה צבע ורוד מבצבץ מהאדמה. התלהבתי, וקראתי לאחים שלי לראות.
למחרת, כשפסק הגשם, יצאתי החוצה לראות מקרוב את הצנוניות שגדלו לי. התקרבתי לצבע הוורוד שבצבץ מבין העלים, ולתדהמתי גיליתי שזה עלה כותרת של פרח סגול שהמים סחפו לשם. כנראה שעוד לא הגיע הזמן, ניחמתי את עצמי. בינתיים נבט הבצל הירוק. גם עלים חדשים של פלפלים צמחו מהאדמה. עכשיו אני מחכה לרגע שכל מה שזרעתי יגדל, ואז אוכל להכין סלט טעים ובריא לכל המשפחה שלי.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
