להב הסכין חדה ונוצצת למרחקים,
הוא משך בכתפי והביט בעיניי בתשוקה עזה.
חשתי במבטו החודר - כל-כך בטוח בעצמו,
עיניו בוהקות באפילה, מחפשות רק דם למציצה.
עינייה הביטו בי במין עצבות שכזאת...
בעודך מסמיקה, מחייכת אליי, בשפתיים חושקות.
ועינייך מהפנטות לא נותנות לי מנוח...
רץ אחרייך הנפילי מפלים, בעמקי ג'ונגלים...
אולי לא ראית.. כי חיפשתי שם, הרחק...
בעודך התחבאת כאן, בתחתית נשמתך.
עכשיו מצאתי אותך, כי מצאת את עצמך...
את כבר לא לבדך, אני כאן עימך...
עינייך - לא יראו עוד עצבות ילדתי.
הסכין החדה מלטפת את צווארי בחוזקה -
שלא פוצעת, אך מכאיבה.
דימעה זולגת מעיניו האדומות והעצובות,
בכאבי זכרון ועצב.
עיניהם עצמו בפחד, ידיהם זבו דם.
