אי שם, רחוק, בגבעה כחולה
מצאו חכמים קדמונים מערה
והטמינו בה את כל הסודות
שהאלוהים ברא.
הם סגרו את פיתחה בשער זהב
והקיפו אותה אילנות ושיחים,
כך החביאו אותה, העמידו שומר
בתוך בקתה של פרחים וחוחים.
יום אחד הצליח חקרן סקרן
למצוא את הדרך אל המערה.
היא הייתה נעולה. הוא הקיש, לא ענו,
אך פרחים וחוחים גערו גערה.
-'מה עשיתי'?,-'לא כלום', ענה לו הקול,
-'לפחד שלך באמת אין יסוד',
-'מי אתה'?, חקר הסקרן ושמע
את הקול אומר -'אני שומר סוד'.
-'אני לא מאמין, אם אתה שומר
איך ולמה אתה גם פרחים גם חוחים'?
אמר לו הקול, -'כי פרחים מושכים
צריכים תמיד גם חוחים דוחים'.
-'נמשכתי אכן, כל לילה כל יום,
כל חיי, לגלות כל מה שמסתתר,
על כן, גם אם אתה שומר סוד, לי אישית
מותר לך במחילה לוותר'.
יצא השומר מתוך הבקתה,
והרוח בידרה זקנו הלבן,
-'מאז מתמיד הגיעו לכאן
סקרנים, אתה לא ראשון כמובן.
חפש חפש, חקור חקור,
אתה לא תיכנס, כי אם תיכנס
לא תצא לעולם, כי אין סוף לסודות
הטמונים במערה, זה הנס!
אם הגעת לכאן הגעת רחוק,
אם מצאת אותי, חפש עוד גבעה,
על כל סוד הטמון במערה הזאת
מסתתרים לעולם עוד שבעים ושבעה'!
שמע הסקרן, ואמר,- 'אדוני,
אפנה ואלך, לא אחדל, עד אין די,
אתה שוב לבקתה, חכה שם לעולם
לכל מי שיבא אחרי בוודאי....'.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
