אתה תמות!
קולו של עבד בגבי
מחניק הדי המון מריע.
ומרכבה כולה זהב
דוהרת אחרי זנבות
ארבעה סוסי רקיע.
אתה תמות!
חוזר העבד באזני,
קולו איתן
ואין נהר כאן את נפשי כדי להרגיע.
שאגות המון אין סוף, כמו אז,
שעה הורמה החרב מול רקיע
שם דם ניגר באין מפריע.
כאל עשיתי בחרבי,
ביתרתי ארץ בזרועי
ברואי אלוה שם מיגרתי
ועבד דל,
שלא אקדיש לו צעד מפרסות סוסי
נושף הוא בעורפי.
קולו מכריז בלי השתאות
אתה תמות!
אייה העבד העיקש
לדהור כצל על במותי הארץ בימינו
עת עבדים לרוב עומדים כאדונים
מול מסכינו.
פניהם קורנים מעונג השלטון והשררה,
כשיכורים הם אוחזים בגרון אלוה
ממלאים כיסים בטכנולוגיה מפחידה
ועם לרוב עומד כשה אל השפיטה
אייה אותו גיבור,
יודע ארץ ושמים כביתו
ליבו תמים, זכה נפשו
ועת יביט הוא לאחור ידע מה עתידו
הוא, לא יחשוש לאמר לעבד באוזנו ללא לאות,
אתה תמות!
ברומי העתיקה נהגו לקבל את פני המנצחים החוזרים מהקרב ברוב פאר והדר. ובו בזמן נהגו גם לצרף את אחד העבדים הנחותים למסע הניצחון כדי לאמר באזני המנצח, במסע הניצחון, את המשפט החוזר "אתה תמות".
