וְיָצָאנוּ מִשָּׁם: עֲרוּפֵי שְׂמָחוֹת,
וּמֻכֵּי חֲרָטוֹת עֲבֵשׁוֹת שֶׁל חֲדַר מַדְרֵגוֹת.
מֻשְׁפָּלִים וּבוֹהִים: "לוּ הָיָה לְפָחוֹת
מִין הוֹקוּס אוֹ פּוֹקוּס - כָּזֶה קֶסֶם שֶׁל צַעַד לִנְקֹט".
לֹא, דָּבָר לֹא נוֹתָר. זֶה הָיָה: "פָּשׁוּט רַע!"
אָז נָתַתְּ לִי יָדֵךְ, וְרַצְנוּ כַּיּוֹנִים בַּכִּכָּר -
וְקָנִינוּ בִּרְכוֹת קַבְּצָנִים בַּשְּׂדֵרָה.
וּבָרוּחַ צָעַדְנוּ-רַצְנוּ כִּי הָיָה לָנוּ קַר.
בְּפִנַּת הָרְחוֹב, מִנַּגָּן מְצֹרָע,
לָךְ קָנִיתִי אָז שִׁיר, כָּזֶה זֶמֶר פָּשׁוּט וְעַלִּיז.
אַתְּ קָנִית לִי רֹאשׁ-שׁוּם, בִּשְׁבִיל עַיִן הָרַע,
וְנֵתַח סְטֵיְק לַכְּלָבִים שֶׁלְּיַד הָאִטְלִיז.
כָּךְ צָחַקְנוּ בָּרוּחַ. הָיָה פָּשׁוּט קַר.
וְנִדְמֶה שֶׁהָיִיתִי לָךְ נַעַר, וְאַתְּ נַעֲרָה -
וְהָיִינוּ טוֹבִים, הֵן רַק זֶה הָעִקָּר.
רַק הָרוּחַ הַקַּר דְּמָעוֹת בְּעֵינֵנוּ זָרַע.
