עם לידתך נטעתי עץ,
שתיל פרי פורח, ריחני.
סביבו היית מתרוצץ,
בצחוק שובב וקולני.
בכית על כל העלה,
אשר נפל עם בוא הסתיו.
בדרור היית מתמלא,
עם פרי בשל על ענפיו.
קרני השמש החמה
חילקתם יחד בשנים.
אותו אוויר לנשימה,
בצוותא בלילות קסומים.
לא נם הוא, לא הלך לישון,
שמר בסוד רזי ליבך.
והוא היה תמיד הראשון,
לדעת מי אהובתך.
כן, הוא עדיין שם ממתין,
ברוח מרשרש עליו...
אתה לא כאן, הוא לא מבין...
שלא תשוב אף פעם אליו.
