המורשת המשובשת של רבין

המורשת המשובשת של רבין.

לאחר ששאון זכרון שכך
אפשר להרהר באופן מפוכח,
ברמה אישית, חברתית ולאומית,
ביצחק רבין, האיש והתדמית.

לפני שנגיע להמשך המיוסר,
יש דברים שחובה להקדים ולומר
במשך ימי המעש של חייו,
הייתי בין אלה שהלכו אחריו.

בכל שעה ומקום שיידרש,
ביום ובליל, במים ובאש,
אבל אחרי מותו – לא יותר,
כי הוצג לפנינו רבין אחר.

נכון בהחלט שהיה לו חזון,
להשכין שלום במזרח התיכון.
אבל היה לו גם כושר הבחנה,
עם יכולת ניתוח מהלכים נכונה.

הוא היה מבין תוך שנה או שנתיים,
שהראיס עובד עליו בעיניים,
ובמקום הסלאם (שלום) כמוצהר,
דווקא בדרך הסלאמי בחר.


אז לנוכח דמים צועקים מן האדמה,
ועם זכות מוסרית של שותף שרומה,
את יו"ר הרשות היה מעמיד
היכן שמקומו מאז ומתמיד.

(אז אולי המציאות לא היתה מידרדרת,
כי רבין ידע - אין לנו ארץ אחרת.
הוא הבין כי מי שרוצה רק למכור
במזרח התיכון לא יוכל לסחור,)

הוא היה תופס ומסיק במהרה
כי גם השלום הוא סוג של סחורה
ומי שמודיע עוד טרם נשאל
על נכונות לשם מחירי על ,

סופו שיפשוט את שתי רגליו
וגם את עורו יפשטו מעליו.
רק כשביקוש ודברת קמוצים,
למציע טובין יש הרבה קופצים.

במילים אחרות וביטוי לא שמיש –
מעשי ופרגמטי היה האיש,
ופעל בהתאם למצאי ומשימות,
מבלי לבנות תילי חלומות.

אתם אוהביו מתעלמים מכל דופי
ועושים לו כעת גם רצח אופי.
בשמו פועלים, רבים או בודדים
לחלק את העם לחציים נוגדים.

כשמצד אחד רק דמויות קדושות,
ומהצד השני – רק נפולת של נמושות.
אפילו יש מי שלומר יעיז,
כי אתם מעוררים את היצר להרגיז.

תסלחו לכן על הביטוי המגושם,
אבל קצת המאסתם את רבין על העם.
כששטף תשבחות הפף למסורת
ואוי למשמיע מלה של ביקורת.

גם הרוצח שפגע בו פעמים,
לעצמו ודומיו ירה בשתי הרגליים,
כי רבין היה מיטיב מכל אדם במדינה,
לראות את החורים שבהסכם הגבינה.

בדור הזה ואולי עוד דורות
יהיו לנושא עוד הרבה מהדורות.
אולי ברבות הימים עוד נדע
היכן האמת ומה שייך לאגדה.