מַה תִּצְעֲקִי אֵלַי

מַה תִּצְעֲקִי אֵלַי
אוֹמֵר לִי הַבּוֹרֵא
בַּיּוֹם הַזֶּה בּוֹ מִתְאַחֲדִים מַזָלוֹת הַשֶּׁמֶש וְהַיָּרֵחַ.
דַּבְּרִי אֶל תָּאֵי גּוּפֵךְ וְיִסָּעוּ.
תָּאֵי גּוּפִי הַדְּווּיִים
בָּהֶם עָצוּר עֲדַיִן הָאָשָׁם הַקָּשֶׁה
עַל אִמִּי הַהֲרוּגָה
עַל אָבִי הַמֵּת, הַזָּנוּחַ
זְּקוּקִים לַטַּלְטֵלָה הָאוֹהֶבֶת
שֶׁל נוֹצָתִי הַמְּלַטֶּפֶת.
אֲנִי מַצְבִּיאַת הַפֵיוֹת הָאֲבוּדָה שֶׁל אַטְלַנְטִיס
שֶׁאִיש לֹא הִקְשִׁיב לָה אָז.
אֲנִי דְּבוֹרָה הַנְּבִיאָה, הַפּוֹקֶדֶת עַל כָּל תָּאֵי גּוּפִי
לְהִתְגַּיֵּס לַקְּרָב בַּצּוֹרֵר הַפְּנִימִי.
אֲנִי אוֹרְנָ"ה, בַּת רִבְקָה וְיַעֲקֹב וִיסוֹקֶר
הַצּוֹלֶלֶת כָּל בֹּקֶר בְּאַהֲבָה
אֶל כּוּר נִבְכֵי הָעוֹלָם
מְחַפֶּשֶׂת נִיצוֹצוֹת נִשְׁמוֹתֵיהֶם הַאֲבוּדוֹת
לְאַחוֹת אוֹתָם עִם שִׁבְרֵי נִשְׁמָתִי הַשּוֹתְתִים
בְּסוֹד אוֹתָה אַהֲבַת חִנָּם
שֶׁלֹא יָדַעְנוּ לָתֵת.
אִמִּי, "אֵשֶּׁת הַחַיִּל, שֶׁהִקְדִישָׁה חַיֶּיהָ לְחִנּוּךְ הַדּוֹר"
אָבִי, "אִישׁ חָרוּץ בִּמְלָאכְתוֹ,דוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ"
^{כָּך חָרוּת עַל מַצֵּבוֹתֵיכֶם]
תְּהֵא נִשְׁמַתְכֶם צְרוּרָה לַעַד בִּצְרוֹר הַחַיִּים.
בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחַתְכֶם.
אָמֵן.}