כמו מכחישי השואה באירופה,
מכחישי הנכבה צמחו בארצנו;
אינם שונים מהם במאום.
אותה צביעות, אותה ארשת מרושעת;
בושה וחרפה להאו"ם.
חוק איסור יום-הנכבה עוד אות-קין;
אות-קין ל"דמוקרטיה היחידה במזרח-התיכון".
הצבא "הכי מוסרי" בעולם;
טבח דיר-יאסין, לוד ורמלה...
לג'נוסייד אמיתי המתכון.
באותה נכבה שהשלטון מנסה להצניע
גורשו מאות אלף;
עוד עולה הזעקה מאדמת יאזור, פאלוג'ה וסומייל.
אך ל"היסטוריון" איווט שום עובדה אינה מזזת;
להבין אמת היסטורית אין ידו לאל.
הייתי רוצה לראות מה היה מתרגש
אם כדברו היה קורה באירופה;
אם למשל, בגרמניה או צרפת היו אוסרים על יום-השואה.
אזי לנתניהו וליברמן הייתה נטרפת הדעת;
ונזעק פיהם: זוועה! זוועה!
אם איזה שר פיני או איטלקי רק היה מוציא מלל,
הכל היו מאשימהו בהכחשת-השואה.
אך לישראל מותר להכחיש את הנכבה.
מותר לה לאסור על איזכור הזוועה.
מותר לה להכחיש נישולים בכוח;
מותר לה לטעון: הערבים בעצמם ברחו.
מותר לה להצדיק עוול מעשה-ידיה;
מעשי-רצח והרס, שבזדון בוצעו.
יום-קלון נוסף רובץ על ארצנו;
אך העם הפלשתיני לעולם לא ישכח.
זכר הנכבה יישאר בלבו לנצח;
משום אזיק או טנק לא יברח.
את זכר האמת ההיסטורית למחוק לא יצליחו;
בשום איסורים וחרמות לא יוכלו לכוחה.
בושה וחרפה ליוזמי חוק-נירנברג 2009!
הקץ לחוקי-השטנה!
