1. איכר אחד
היה מוֹכר ביצים בשוק.
יום אחד אמר
לעצמו: לְשֵׁם מה לי כל העמל
והטורח הזה בעבוּר מספר
פרוטות? אשאיר לי סל
הביצים בבית,
מהן בבוא הזמן יבקיעו אפרוחים,
שיגדלו לתרנגולות, שיטילו
ביצים, שלאחר הדגירה
יבקעו מהן שוב אפרוחים
וחוזר חלילה, עד
שיהיה לי משק שלם של
תרנגולים וביצים.
בעוד הוא
הוגה ברעיון המבריק,
שיעשה אותו עשיר כקורח,
נפל
סל הביצים ונשבר, ולא
נותר מהן זֵכֶר.
עם הביצים נקבר
תחתן
עולם החלומות היפים, שהתנפץ
אף הוא לרסיסים. מוטב
אפוא לנצל
את המעט הקיים,
מלרקום חזיונות שווא
בין הספלים
החולמים
בין ספל לקפה
בין קפה
למאפה
בשפת המדרכות המהבילות
של בית הקפה.
2. שועל רעֵב
חיפש טֶרֶף לפיו. לפתע
ראה תרנגול מרחוק, וריח
טרפו עלה באפו. מה
עשה? במחווה של
ידידות
הזמין אליו את התרנגול,
בתואנה כי כל החיות
כרתו ברית שלום. כלום
לא שמעת על
כך? שאל השועל.
- בוא! קרא
לתרנגול הנפחד, המשיח כבר
בא. וגר שועל
עם עוף בכפיפה אחת!
הכריז בהתרגשות.
עודו מדבר
והִנֵּה הבחין השועל בַּכלב
המתקרב אליו. נמלט
השועל כל עוד
נפשו בו.
- מדוע אתה נמלט? שאל
התרנגול, אם הייתה
ועידת שלום של החיות?
- כנראה הכלבים
לא שמעו על כך, שהמשיח בא -
השיב השועל
תוך כדי מנוּסה.
עוף החול
יוליך את הקול בַּשָמים.
שועלים רעבים
חִבְּלוּ בְּכַרְמֵי גופה.
זאב לִזְאב דם.
השיירה
עוברת בחלוני.
ממעמקים
קראתי כלב ים.