גַּם כִּי נִתֹּם לָמוּת

פָּשׁוּט כָּל כָּךְ
לָצֵאת לַדֶּרֶךְ
וְלָלֶכֶת לַמָּקוֹם
אֵלָיו אָדָם מַגִּיעַ
וְזֶהוּ מְקוֹמוֹ,
אִם מַעְיָן אִם אֶבֶן...
מַסָּע אֶחָד, מִכָּאן אֶחָד,
אֶל שָׁם אֶחָד, פָּשׁוּט.

אַךְ לֹא פָּשׁוּט לָצֵאת לַדֶּרֶך
וּלְהַגִּיעַ בְּכָל רֶגַע
לַמָּקוֹם מִמֶּנּוּ שׁוּב
מַתְחִיל מַסָּע חָדָשׁ,
וְכָל חַיָּיו אָדָם מַגִּיעַ
בְּדַרְכּוֹ אֶל הַמָּקוֹם אֵלָיו הוּא לֹא יַגִּיעַ,
לַמְּקוֹמוֹת הַמְּחַכִּים רַק לוֹ
כִּי רַק הוּא הַיּוֹדֵעַ
כִּי שָׁם מַמְתִּין לוֹ מִישֶׁהוּ
שֶׁבָּא אֶל סוֹף הַדֶּרֶךְ
וְאִי אֶפְשָׁר לֹא לְהַשְׁבִּיעַ
אֶת הַמִּישֶׁהוּ הַהוּא
בְּ"קוּם תַּתְחִיל לָלֶכֶת
כִּי יֵשׁ עוֹד מִישֶׁהוּ תָּמִיד
וְיֵשׁ עוֹד מִישֶׁהִי אֵי שָׁם
שֶׁמַּמְתִּינִים לְךָ,
חַיֶּיךָ!
מִי יַגִּיעַ לִפְנֵי מִי,
אֲנִי
אוֹ
לֹא אֲנִי
כִּי אַתָּה...".
לֹא, זֶה לֹא פָּשׁוּט.
לֹא, זֶה לֹא נִגְמַר
גַּם כִּי נִתֹּם לָמוּת...